 |
|
 |
||
|
||||
 |
שתי התנסויות אישיות היו לי, אחת חיובית והשניה שלילית. שתיהן מעניינות. 1. אשתי פוטרה על ידי מעבידה לשעבר בעקבות הריון, ללא פיצויי פיטורין. בית הדין לעבודה הציע גישור, שבמהלכו הציע המעביד שבמקום פיצויי פיטורין, תעבוד אשתי על פרוייקט שלו, והוא כבר ימצא דרך לתגמל אותה. באופן לא מפתיע, הגישור לא הצליח. בדיון בבית המשפט עמד המעביד על הדוכן והפליל את עצמו בצורה יפהפיה. בית המשפט קיבל את כל טענותינו. היחס בבית המשפט לענייני עבודה היה סביר, וההתנהלות ארכה פחות משנתיים. לקח: לפעמים אתה יכול לסמוך על הצד השני שיפיל את עצמו בפח. 2. אני מכיר באופן אישי תביעה על גניבה ספרותית. התובעת דרשה מליונים מזוג פנסיונרים שכתבו ספר לימוד בלשון עברית, תחום שהיא מגדירה כ"שייך לה". בין הטענות האבסורדיות שהועלו על ידי התביעה: מתן זכויות יוצרים על שימוש בטבלה בספר לימוד, מתן זכויות יוצרים על לימוד של פעלים יוצאי דופן בשפה העברית, מתן זכויות יוצרים על לימוד הבניינים בסדר לא שגרתי (התובעת והנתבעים השתמשו בסדרים שונים), וכדומה. התביעה התקבלה במחוזי, על מרבית סעיפיה האבסורדיים. המשפט ארך 8 שנים. במהלכן עד התביעה העיקרי נמצא משקר על הדוכן, אבל השופטת לא זכרה זאת. פסק הדין נראה כמו cut&paste מכתב התביעה. העניין אמור להגיע לעליון בחודשים הקרובים לאחר דחיות של שנתיים. בקיצור: עינוי דין לא נעים, בעניין שמראש היה צריך להדחות על הסף, ונראה שהוא נובע כולו מחוסר משאבים. לקח: אתה לא יכול לסמוך על השופט, שישים לב שהצד השני הפיל את עצמו בפח, אם המשפט נמשך 8 שנים ולשופט אין זמן לעיין בתיק בזמן שהוא כותב גזר דין. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. שנתיים זה לא הליך יעיל. מתוך התעניינות, כמה שעות להערכתך ארך הדיון המשפטי נטו? ב. אתה מניח שהשופט כתב את פסק הדין... השמועה אומרת שבחלק ניכר מהמקרים, המתמחים עושים את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. זו לא רק 'השמועה'. גם בבית המשפט העליון, לא פעם מתמחה כותב חלקים לא מעטים בפסק הדין. כמובן, השאלה היא מה תחום עבודתו; במקרה שאני הכרתי, השופט\ת הנכבד\ת היה מגיע (זהו, נמאס לי מהלוכסנים) למסקנה, מתאר למתמחה מה הוא רוצה שיהיה כתוב ולמה, והמתמחה היה מקבל את העבודה הטכנית של איתור התקדימים הרלוונטיים, ציטוטים לרוב, והוצאת מסקנותיו של השופט אל הדפוס. זה להבנתי מקובל מאוד. מצד שני, אם השופט אומר למתמחה 'קרא את הפרוטוקולים ותגיד לי מה דעתך', ואז המתמחה אומר לו 'אשם' או 'זכאי' והשופט אומר 'יאללה, כתוב ותנמק', וחותם בסוף, זה מן הסתם כבר לחלוטין לא לעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מכיר מקרים כמו "מצד שני"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם השופט מגיע למסקנה, ואז שולח את המתמחה למצא צידוק בחוק ובתקדימים, זה בסדר, אבל לקבל את דעתו של המתמחה (שמבוססת על הפרוטוקולים, ולחידוד השאלה גם על החוק והתקדימים) זה פסול ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, בהחלט. לו יצוייר מקרה כזה, כי אז מסתבר שהמתמחה הוא השופט האמיתי, והשופט עצמו רק אומר 'יאללה, בסדר'. יש הבדל בין להטיל על המתמחה את הטיפול בצדדים הטכניים, לבין למעשה להעביר לו פסק דין שלם, שבו הקשר היחיד של השופט הרשמי מתמצה בכך שהוא חותם עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא, ההליך לא היה ממש יעיל מהבחינה הזו. אבל זה גם לא היה עינוי דין מחפיר כמו הסיפור השני שראיתי במחוזי. היו שני דיונים, נכחתי (כעד) בחלק מהם (והיה נפלא לראות איך זה מתנהל). שניהם בין שעה לשעתיים (לא זוכר בדיוק). אם זכרוני אינו מטעה אותי, פסק הדין ניתן תוך חודש מהדיון האחרון. אבל בית הדין לעבודה נחשב יעיל ופשוט יחסית. ב. זה עשוי להסביר חלק מהרשלנות של גזר הדין. אבל אני חייב להודות שגם אני הייתי מפשל אם לא היה לי זמן לעבור על החומר ואם הייתי מתפנה לכתוב את גזר הדין רק שנתיים אחרי מתן העדויות העיקריות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |