בתשובה לרון בן-יעקב, 12/02/02 19:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. גם אם נקבל את עקרון העונג, אנחנו צריכים להיזהר מליישם אותו באופן פשטני מדי. מסתבר שהארכיטקטורה של הפסיכולוגיה של האדם היא מסובכת, והעונג לא מופק רק מצרכים גופניים ובסיסיים (יכול להיות שמשם זה התפתח אבל אין לזה חשיבות לענייננו). מעבר לזה, למוח יש צרכים קוגניטיבים שמניעים את הפעולות שלנו, ולא קשורים דווקא לעונג. אני לא בטוח מה זה אומר לגבי האפשרות למדוד זרמים חשמליים במוח שמביאים להחלטות, אבל ניסוח כמו "הבחירה שנעשית בסופו של דבר היא זו שתגרום למוח להיות במצב הנאה גדול יותר לעומת האלטרנטיבות" הוא בעייתי. 2. בהמשך לנקודה הראשונה, מחקרים (הבאתי בעבר את קוהלברג כדוגמא) מראים שלמוסר יש אחיזה מסוימת בפסיכולוגיה האנושית. (זה אינו רעיון חדש: הוא מופיע כבר אצל אפלטון, אם כי לא בצורת עיקרון-העונג אלא כ"אם תהיה מוסרי לפי טבעך תהיה מאושר"). דבר זה מעורר בעיה בניסיון להבין את הקשר מוסר-חברה. האם המוסר של החברה הוא באופן מסוים 'שיקוף' של הפסיכולוגיה האנושית? האם גורמי כוח חברתיים מנצלים צורך אנושי-פסיכולוגי כדי לשמר את כוחם? איפה עובר הגבול בין קביעת המוסר ע"י החברה לבין זאת שנקבעת ע"י הפסיכולוגיה? 3. אם הדת או האמונה באלוהים הייתה החוט המאגד ל"ניתוב, לימוד והכוונה של חברי הקהיליה לעבר פורמולות שיבטיחו המשכיות ועקביות בהתנהגותם, וכך לאפשר פעילות של מנגנוני אחריות, שכר ועונש" מה קרה בתקופה המודרנית? לאן נעלם הצורך בחוט? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עקב חוסר פנאי זמני (מבחן בנוירואנטומיה ביום חמישי) איני משתתף בדיון זה באופן פעיל כמו בקודמו עליו השלום ואע''פ לשם חיזוק הסעיף הראשון יש לאמר כי גישה של 'העדיפה מבין האלטרנטיבות' אינה עומדת במודל ההכל או כלום המקובל לפעילות במערכת העצבים (על פניה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אשמח אם תפרט קצת מהו ''מודל ההכל או כלום המקובל לפעילות במערכת העצבים'' כמובן רק אחרי שתעמוד בהצלחה במבחן. אם לפרש את עצמי התכוונתי ב'העדיפה מבין האלטרנטיבות' שיש, נאמר, שני ''זרמים מתנגשים'' ובעל העוצמה הגבוהה יותר עובר. (''זרמים'' יכול להיות כל מני דברים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מודל ההכל או לא כלום גורס כי הגם שתא עצב יכול לקבל טווח קלטים נרחב (קליטה מסינפסות רבות המעבירות לתא המקבל מסרים בעוצמה שונה ובפיזור ספטיו-טמפורלי אופייני) תוצאת פעילותו יכולה להיות העברת מתח הפעלה או אי העברתו אך בכל מקרה של פעולה יהיה מתח הפעולה קבוע. בהתנגשות זרמים (מעוררים) יעברו שניהם אם אינם חופפים בזמן וערכם מעבר לסף ההפעלה (במקרה של חפיפה בזמן תהיה התוצאה כמעבר בודד של סף ההפעלה). התיאור המובא כאן הוא פשטני ביותר ואינו מכיל התיחסות לתופעות כלמידה (התחזקות סינפסות) זרמים מנוגדים (מעוררים ומדכאים) השפעות דעיכת המתח הספטיו-טמפורלית ותופעות רבות אחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כמובן וברור. זו סקיצה פרימיטיבית ופשטנית. אשר לאפשרות מדידה או כימות, רופאים רושמים תרופות לטיפול בדיכאון במינונים שונים. מצד אחד יש כאן אינדיקציה שניתן לקשור בין רגש לפעילות "כימית"(1) ומצד שני שיש עוצמות של פעילות (למרות שלא יודעים איך למדוד אותן). 2. וכמדומני שמוסכם על שנינו שצריך להסתכל על זה כעל מערכת. 3. לא יודע, אבל מרבית תושבי כדה"א מאמינים בצורה זו או אחרת, או מאוגדים במסגרת פולוטית-חברתית זו או אחרת. אולי המוסר שלנו נזיל יותר ומכיל בצידו החיובי יותר דברים. אולי המוסר שלנו מכיל אלמנט חזק יותר של גמישות וסבלנות כלפי סטיות, דרגת חופש גדולה יותר. "מתירנות" כהתרת החוט או, לטעמי, שיחרור וריפוף החבל. (1) הנירולוג אנתוניו דאמסיו כתב ספר מעניין בנושא, ובו הוא טוען, בין השאר, שהרגש הוא פעילות כלל גופנית, לא מוגבלת רק למוח. אם תרצה אשתדל לשלוח לך, ולמי שגם ירצה (לפני שאני יוצא לחופשה קטנה) את הפתח-דבר מהספר Descartes' Error |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אשמח לקבל את החומר. חופשה נעימה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |