|
||||
|
||||
למעשה, גונן שגב ואלכסנדר גולדפרב הם מקרים קלאסיים של "עושים מה בא להם". הציבור שבחר ברפול, בחר ברפול. יותר מדי אנשים בחרו ברפול. רפול יותר מדי מנדטים מכפי שציפה. התוצאה היתה גולדפרב ושגב (בקיצוניות המבישה) ועוד כמה חברי כנסת מהזן הלא מאוד פעיל. כן, כמובן שגולדפרב ושגב עפו בסוף. אבל באותה הקדנציה, גולדפרב הביא לנפילתו של חוק שריון הגולן, על חודו של קול (שלו)1. 1 זכורתני שהוא טען אז ש"אשתי אמרה לי 'תעשה מה שטוב לשלום"'. תזכיר מאיזו מפלגה נבחרת? שלום זה באמת מה שמעניין את קהל הבוחרים שלך? |
|
||||
|
||||
תזכורת: גונן שגב, אלכס גולדפרב ואסתר סלמוביץ פרשו מצומת על רקע חילוקי דיעות עם רפול. כשקהלני וזיסמן החליטו להצביע עם הימין, רבין נזקק לקולותיהם של שגב וגולדפרב (סלמוביץ הצביעה עם הימין) שלא שירתו את צומת אבל כן שירתו את המדינה. |
|
||||
|
||||
אתה יודע, יש לך איזו נטיה להניח שמה שאתה מאמין בו משרת את המדינה. וכשהציבור לא מצביע כפי שנראה לך, אז הציבור מטומטם. ואז, יש למנוע ממנו בכל דרך אפשרית לטעות. כי הרי אתה יודע מה טוב, לא? |
|
||||
|
||||
זה לא מקרה קלסי. זה מקרה קיצוני. צומת התנפחה ומיד (כלומר: בבחירות שלאחר מכן) חזרה לממדיה הטבעיים (נבלעה זמנית בתוך הליכוד). גור הוא מקרה יותר קלסי: הוא הגיע מהמנגנון של מפלגה גדולה. אבל גם הוא לא הצליח יותר מדי, בסופו של דבר. המקרים הקלסיים נמצאים במפלגות הגדולות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |