|
||||
|
||||
דיברתי על תחושותיי האישיות ולא הפרדתי בין חלב לבשר. לטעמי רוני דניאל ודומיו (ובמובן צר ודמגוגי יותר גם אברי גלעד ועירית לינור) מייצגים נאמנה את רוח התקשורת פוסט אינתיפדת אל אקצא. העלאק שמאל שהתפכח. אתר מעריב נראה לי כבר תקופה ארוכה כשלוחה של רוטר.נט , ויינט לא רחוק ממנו. וואלה והארץ שומרים על ציביון ליברלי/אנטי מיליטריסטי/יוני אך גם שם אחדות השורות נופצה לבלי הכר (וטוב שכך) התחושה היא שפופולרי להיכנס בשמאלנים, להאשימם בהרג של למעלה מ1000 ישראלים עקב הסכמי אוסלו ולכנותם בוגדים מעל כל במה. החוקים המבהילים שעוברים חדשות לבקרים בבית המחוקקים מוכיחים לצערי כי יש צדק בדברי וכיוון הדברים מדיר שינה מעיני. מכיוון שתכונתי הדומיננטית הינה סקרנות אינני יכול כבר לחכות שיעברו חמש שנים, יש לי תחושה שהקצוות יחלו להקשר אז. אם מדינה מצורעת המצויה במיתון עמוק ללא ידיד אחד לרפואה בעולם או שמא מדינה שלמדה זה מכבר את מגבלות כוחה והחליטה בכל זאת להציל עצמה מהתאבדות. אני רק מקווה שאצליח לשרוד חמש- שבע שנים אלה בלי שאשלח אחר כבוד אל הגרדום באשמת שמאלניות יתר - גם זו אופציה שפעם נשמעה הזויה והיום... המממ... אני כבר לא בטוח. השמאל גוסס, בכל הגזרות. הגיע הזמן שתכירו בזה ותפסיקו עם האפולוגטיקה. מעתה אתם אחראים על המצב. מה תעשו? זו השאלה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |