בתשובה לדביר, 05/04/11 13:06
מפרגן 567220
אינקוגניטו • בתשובה לדביר יום ד', 6/4/2011, 8:06
אכן. אחד הקטעים הכי יפים שהיו פה. כנראה שאני מעדיף פרוזה על שירה.
למפרגנים, תודה רבה מאד, היה משמח מאד לפגוש בתגובות שלכם. 567252
איריס אליה כהן • בתשובה לאינקוגניטו יום ד', 6/4/2011, 15:07
אם אפשר בעברית 567271
דביר • בתשובה לאיריס אליה כהן יום ד', 6/4/2011, 18:20
אינקוגניטו, הצלחת להבין מה שהיא כתבה בתגובה?
אף אחד לא קורא כותרות. אפשר פשוט להתעלם מהן. זה עובר לתגובה הבאה 567272
צפריר כהן  (אתר) • בתשובה לדביר יום ד', 6/4/2011, 18:32
''למפרגנים, תודה רבה מאד, היה משמח מאד לפגוש בתגובות שלכם''
אף אחד לא קורא כותרות. אפשר פשוט להתעלם מהן. זה עובר לתגובה הבאה 567274
דביר • בתשובה לצפריר כהן יום ד', 6/4/2011, 18:41
זו הייתה עקיצה צפריר. כאילו גם אלינו היא מדברת סינית, ואנחנו לא מבינים. לא משנה, זה חמק.
אף אחד לא קורא כותרות. אפשר פשוט להתעלם מהן. זה עובר לתגובה הבאה 567277
צפריר כהן  (אתר) • בתשובה לדביר יום ד', 6/4/2011, 19:05
טוב. בפעם הבאה אני לא אצפה לקבל תשובה טובה יותר מהאורקל.
עיניים צרות רואות רחב 573832
בר • בתשובה לדביר יום ג', 21/6/2011, 16:46
זה הניתוק הגדול. הכל הפוך אצלה בעולם. היא מודעת לזרות שבה. זו לא הסביבה שזרה. היא אינה בסין. זו היא שמדברת סינית. היא מייחסת לכאורה את שורשי העדר התקשורת בינה לבין הסביבה לה עצמה. הנוף שמולה הוא אתה, הפגודות העצובות.. והמון עגלות הרתומות לאנשים שהיו פעם אנשים".
שאר הקטע עוסק בה מנקודת המבט של האנשים. היא הזרה. היא "הבעיה".היא זו נטולת השפה, שתשפוך אור על עוגות החתונה מהמרגרינה, על מי שהיו פעם אנשים ועליך. ["אתה עומד מולי". ו"בוכה"- שני התאורים המיוחסים לך. עמידה מולי- כגוף זר ולא קריא. הבכי מקרב מעט, יש בו את התסיכול והרצון לגשר,( מה שאינו מובן מאליו בסביבה שכל כולה ריחוק.)]
אבל יש את הביקורת הסמויה. "המון עגלות הרתומות לאנשים, שהיו פעם אנשים"- הכל חסר רוח. כל מה שהיה מובן מאליו, כבר אינו מזוהה עכשיו. יש פה פונקציות, בדמות אנשים, הנושאות בעול לא להן. אז אל תצפו ממני להבין. אני סינית, כי אני לא מצליחה להבין. למישהו יש הסבר שישבור את מחסום השפה?
רוב הקטע כאמור מתאר אותה בעיני הסביבה. ודווקא בכך הוא צועק את חוסר הפשר אצלה, את אי היכולת שלה להתחבר ולמצוא את עצמה בסביבה שהיא סין אחת גדולה, בסביבה שהיא כאילו שפויה, שרק עיניי המלוכסנות לכל הרוחות אינן מצליחות להכיל.
דווקא אצלי, דביר, העיניים מתחילות להתרחב למקרא השיר. איזו הקלה. סוף סוף דוברת סינית.
o.k next time:) 567330
איריס אליה כהן • בתשובה לדביר יום ה', 7/4/2011, 17:09
מפרגן 567273
רון בן-יעקב • בתשובה לאינקוגניטו יום ד', 6/4/2011, 18:36
אפשר להמליץ לך על "פואמות קטנות בפרוזה" של בודלייר?
מפרגן 567276
אינקוגניטו • בתשובה לרון בן-יעקב יום ד', 6/4/2011, 19:04
תודה רבה אני אשתדל להשיג אותו.

דרך אגב אם כבר מדברים על פרוזה קצרה אני חייב לציין שאחד הסיפורים האהובים עלי הוא הדינוזאור.
מפרגן 567278
אנטילופה  (אתר) • בתשובה לאינקוגניטו יום ד', 6/4/2011, 19:07
''איש המערות ישב...'' זה החצי הראשון.
מפרגן 567295
אינקוגניטו • בתשובה לאנטילופה יום ה', 7/4/2011, 5:47
''...,הטעות האחרונה בחייו האומללים''
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש והצהרת נגישות © כל הזכויות שמורות