|
||||
|
||||
כאן אתה רחוק מאד מלדייק. לימודי תלמוד בשיטה האשכנזית היו אמורים להביא את התלמידים המצטיינים להמשיך בהם כל ימי חייהם. הואיל ואלפרד נובל לא למד תלמוד, הוא לא הבין את החשיבות שלו ולא הקצה קרן למימון פרס בתחום הזה. לכן רוב לומדי התלמוד שיש להם פוטנציאל לנובל לא יכולים לממש אותו. קראתי לא מזמן ראיון עם פרופסור חרדי למתמטיקה. הוא אמר שם: "רוב העולם מתיחס לאנשים כמו אינשטיין כהצלחה מסחררת של היהדות, ואני רואה אותם ככשלון שלה. אינטלקט כזה, אם היה מופנה לתורה, לאילו דברים עצומים היה יכול להגיע!" (ציטוט לא מדויק). |
|
||||
|
||||
עכשיו אני מבולבל. הפכנו את לימוד הגמרא מאמצעי למטרה? מספר פרסי הנובל (מכותרת הדיון) חסר משמעות? (וכמובן: "רוב העולם מתיחס לאנשים כמו אינשטיין כהצלחה מסחררת של היהדות, ואני רואה אותם ככשלון שלה. אינטלקט כזה, אם היה מופנה למתמטיקה, לאילו דברים עצומים היה יכול להגיע!") |
|
||||
|
||||
היהדות האשכנזית שבקרבה פרח הלימוד הזה בלי ספק ראתה בו מטרה ולא אמצעי. מה הקוריאנים עושים עם זה - זו כבר שאלה אחרת. מספר חתני הנובל הוא אינדיקציה (לא בהכרח חזקה) למצוינות אינטלקטואלית. עד כמה המצוינות הזו תלויה או אפילו קשורה בתלמוד - מי שטוען שהקשר הזה חזק צריך לתת הנמקה רצינית. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |