בתשובה לשוקי שמאל, 24/03/11 21:15
על שאלה חשובה אחת שלי לא הצלחת לענות: 566513
טווידלדי • בתשובה לשוקי שמאל יום ה', 24/3/2011, 23:31
עברו כמה שנים מאז והספרים לא אצלי, אבל למיטב זכרוני דובר במשאל עם שהיה קשור גם לשאלת מעמדה של צרפת באלג'יר - ככה זה נתפס על ידי ה-FLN, שניסה גם להפריע - והבחירה הייתה של כולם, כולל (בפעם הראשונה) נשים מוסלמיות. חיפוש קצר מראה שיש מאמר-אקדמי או-שניים שמזכירים את זה - למשל The French Army and Muslim Women During the Algerian War. אני מוכן להאמין בהחלט שהמשאל סבל מזיופים, אבל כנראה לא בנוסח טורקמניסטן או סוריה.
והטיעון שלי היה, לכל האורך, ששינוי עמדתה של צרפת נבע משינוי עמדתה של הנהגת צרפת, ולא להיפך; ובשעה שדה-גול החליט לצאת מאלג'יריה (אם החליט, אגב. יש ויכוח היסטוריוני ארוך על השאלה האם הוא באמת התכוון ב-‏1959 ליציאה או לאוטונומיה מורחבת) זה לא היה בגלל שדעת הקהל הכריחה אותו, אלא בגלל שיקוליו הוא - והטענה הזו בעינה עומדת גם בלי צורך לחשוב שצרפת הייתה *צריכה* להישאר באלג'יריה.

אגב 2, אם אני זוכר נכון יותר אלג'יראים נלחמו\פעלו בשירות הצרפתים מאשר ב-FLN וב-ALN יחדיו. כמובן לא כולם מאידיאליזם...
על שאלה חשובה אחת שלי לא הצלחת לענות: 566539
שוקי שמאל • בתשובה לטווידלדי יום ו', 25/3/2011, 13:24
טוב, אפילו בספרים יש חילוקי גרסאות אפילו לגבי העובדות (אפילו % אומרי ההן מופיע ב-Eng Wiki כ-‏82.60 וב-Heb Wiki כ-‏79.2%).
במקרה זה אני לא מדבר על זיופים או סקרים כאלו ואחרים. אני מניח שאף אחד לא יכול לאמוד בדיוק איזה תמיכה היה מקבל ה-FLN אלמלא השימוש שלו באלימות. ה-FLN לא היה בלעדי אפילו בתנועה האנטי-צרפתית. גם בתוך הציבור האלג'ירי המוסלמי היו תנועות בעלות תמיכה ציבורית משמעותית שהתנגדו ל-FLN. חלקן היו של איסלמיסטים אדוקים (כבר אז), חלקן דגלו בשיתוף פעולה עם הכיבוש הצרפתי וחלקן תמכו בעצמאות אלג'יר. למעשה ה-FLN פגע כמעט תמיד ביותר מוסלמים מאשר צרפתים. עד כמה שכידוע לי כל הפיגועים של ה-FLN על אדמת צרפת היו דוקא נגד יריבים אלג'יריים ולא נגד צרפתים ("מלחמת בתי הקפה"). בסופו של דבר ה-FLN ניהל מלחמת גרילה נגד הצבא הצרפתי. מה שמנע מן המלחמה הזו להגיע לרמה של מלחמת אזרחים ממש (כמו ביוון), היה מן הסתם העדר תמיכה גורפת וחילוקי הדעות בציבור המוסלמי לא פחות מהדיכוי השפל של הצבא הצרפתי. עד כאן איני חולק על מסקנותיך.
אני חולק עליך בכך שה-FLN בכל זאת נהנה מתמיכה רחבה מאוד בציבור המוסלמי של אלג'יר. אלמלא זאת הוא מן הסתם היה מתדרדר מהר מאד לרמת הפעילות של באדר-מיינהוף או הבריגדות האדומות. שנות ה-‏50 היו תקופת השיא של הגל הערבי לאומי שמנהיגו היה נאצר ואנשי ה-FLN היו נושאי דגלו. ה-FLN זכה לתמיכה נרחבת באלג'יר, מחוצה לה בכל רחבי העולם השלישי וגם בתוך צרפת היתה תמיכה רבה במאבק לעצמאות של האלג'ירים אם לא ב-FLN עצמו. בהקשר הזה צריך לזכור את מה שאמר אלבר קאמי ב-‏1957 (צאצא של מתישבים באלגיר בעצמו) שאינו יכול להעדיף את הצדק של האלג'יראים ע"פ שלומה של אמו. אפילו ההתבטאות מסוייגת זו זכתה לקיתונות של ביקורת בקרב האינטלקטואלים הצרפתיים.
אני משער שה-FLN לא השיג שום הישגים צבאיים ברי-קימא (כמו אש"ף החמאס או ה-Provisional IRA), ואפילו אם היה קרוב לחיסול פיזי כמו הוייטמין לאחר מתקפת הטאט, אין בכך כדי ליצור "ניצחון על הגרילה" של הצד השני, כפי שהוכיחו הארועים אח"כ.
בעניין הקשר בין החלשות האימפריות להתחזקות הגרילה, אני לא בטוח ששכנעת אותי. הרוסים נלחמים נגד הגרילה הצ'צ'נית כבר מאות שנים ללא שום מעצורים של הומאניות או מגבלות בינלאומיות ולא נראה לי שהם קרובים לחיסול האירידנטה הזו היום יותר מאשר אי פעם.
בסופו של דבר הדרך היחידה לחסל אירידנטה באופן מוחלט הוא להטמיע את קהילת המורדים בקהילה הכללית, כפי שעשו הרומאים בגאליה של המאה ה-‏1.
על שאלה חשובה אחת שלי לא הצלחת לענות: 566547
איציק ש. • בתשובה לשוקי שמאל יום ו', 25/3/2011, 16:58
זה מה שאומרים לגבי גרילה: הצרפתים היו צריכים לנצח בעוד שה-FLN מספיק שהחזיק מעמד. יש כל מיני פרטים כמו זה שהיו יותר אלג'יראים מתנדבים בצבא הצרפתי מאש לוחמי ה-FLN . נדמה לי שגם צבא דרום ויאטנם היה גדול מספרית מהויאטקונג.
על שאלה חשובה אחת שלי לא הצלחת לענות: 566636
שוקי שמאל • בתשובה לאיציק ש. יום א', 27/3/2011, 17:58
ההערה שלך מעניינת מאד משום שלמעשה אתה מסכים עם טווידלדי יותר מאשר איתי.
למעשה גם טווידלדי מותח הקבלה בין המצב בהודו-סין למצב באלג'יר על סמך ההנחה המתקבלת על הדעת שרוב האוכלוסיה האזרחית בשני המלחמות האלו ישבה על הגדר (ו"חטפה" משני הצדדים).
עמדתי היא שתאור זה מתאים לזירה האסיאנית ואינו מתאים לאלג'יר.
בוייטנאם היתה מורשת של אלף שנות לחימה בכובשים זרים (סינים, יפאנים וצרפתים) ולכן אין ספק שהיתה תמיכה ציבורית רחבה מאד בוייטמין (אני בכוונה משתמש במונח הזה המתאר באופן כללי את הפטריוטים הוייטנאמיים אשר נלחמו נגד הכובשים זרים ונגד האליטה הוייטנאמית ששיתפה איתם פעולה ולמען רפורמה אגרארית וחלוקת הקרקעות לאיכרים, ולא בשם ויאטקונג שהוא אאל"ט השם שהמציאו האמריקנים ללוחמים הוייטנאמים שנלחמו בהם מתוך שטחי דרום וייטנאם (שחלקם היו מסתננים מן הצפון) להבדיל מן הצבא הסדיר של צפ' וייטנאם הקומוניסטית, ה-PAVN).
יחד עם זאת, בזמן המעורבות האמריקאית התמונה היתה סבוכה יותר. האמריקנים לא באמת התכוונו לכבוש את וייטנאם (כפי שטוענים חוגי השמאל האמריקניים). מצב כמו בדר' קוריאה היה בהחלט מספק אותם. המצב שנוצר ב-‏1945 יציאת היפנים, ו-‏1956 יציאת הצרפתים, היה שבעוד המפלגה הקומוניסטית של הו צ'י מין בצפ' וייטנאם היתה הרוח החיה שהסתתרה מאחורי הויאט-מין שלפחות להלכה היתה אמורה להיות חזית רחבה של כל הפטריוטים הוייטנאמים, נגו דין דיאם השליט האוטוריטרי המושחת והנפוטיסטי שנאלץ להסתמך על קואליציה של כל מתנגדי הקומוניסטים ובעיקר על קתולים (שכמיליון מהם נאלצו לברוח מן הצפון לדרום בלחץ הקומוניסטים והיתה להם מסורת עתיקה של ש"תפ עם כובשים זרים נגד בני עמם שלהם). מאוחר יותר הצליח דיאם גם להסתכסך עם הבודהיסטים (רוב הוייטנאמים הם בודהיסטים). כך שב-‏1968 (מתקפת הטאט) למעט מאד וייטנאמים בדרום היתה סימפטיה רבה למשטר שלהם. פעולות הויאט-מין בדרום כבר למן ההתחלה הובלו ע"י מסתננים מן הצפון שחלקם היו מגורשים מן הדרום שחזרו בחשאי וחלקם היו חיילים סדירים של ממש מן הצפון. ב-‏1969, לאחר מתקפת הטאט נראה שהוייט-מין חוסל פיזית וכל המשתתפים הפעילים במלחמה מול האמריקנים וה-ARVN (צבא דר' וייטנאם) היו מגוייסים מן הצפון. מותר להניח שרוב הוייטנאמים נטו יותר לטובת הויאט-מין מאשר לטובת ממשלתם שלהם, אך עדיין התיאור שלהם כיושבים על הגדר שהסימפטיה שלהם לוייט-מין לא היתה באה לידי ביטוי אם המשטר בדרום היה פחות בעייתי, נראה די מתקבל על הדעת. (מבחינה זו העובדה שצבא הדרום היה בכל זמן שהוא גדול ממספר לוחמי הוייט-מין בדרום היא טריויה חסרת משמעות. הקרבות המכריעים במלחמה זו בשלב היותר מאוחר שלה התנהלו בין האמריקנים וה-ARVN לבין סדירים מצפ' וייטנאם ובקרבות האלה ה-ARVN לא הצליח להוכיח עצמו כצבא בעל יכולת עמידה ואחוזי העריקות הגבוהים הקבועים שלו (כ-‏50%) מרמזים שמרבית חייליו היו מגוייסים בכפייה במלוא המשמעות של המילה).

באלג'יר המצב היה שונה. זה נכון שהיו חלקים נרחבים בציבור האלג'ירי שכבר אז התנגדו ל-FLN. רק שנים אחדות לפני תנועת ה-FLN הסתיימה מלחמה ממושכת בין פטריוטים אלג'ירים איסלמיסטים לבין צבא הכיבוש הצרפתי במשהו שבין תבוסה להסכם בין הצרפתים לאוכלוסיה המוסלמית. כך שחלק גדול מן האוכלוסיה הכללית (דוקא החלק המוסלמי-אדוק יותר, אבותיהם של האיסלמיסטים דהיום) לא בהכרח תמכו באג'נדה המהפכנית-סוציאליסטית-לאומית של ה-FLN וחלקם תמכו אפילו בהמשך הקשרים עם המטרופולין הקולוניאלי. זהו הרקע לפגיעות הרבות והאכזריות של ה-FLN דוקא באוכלוסיה האיסלמית ולכל מיני מיליציות מוסלמיות מקומיות שדוקא נלחמו לצד כוחות צבא הכיבוש ומיליציות המתנחלים או לפחות נגד אנשי ה-FLN. יחד עם זאת זהו המועט המצביע על המרובה. רוב האוכלוסיה המוסלמית דוקא כן הזדהתה עם הלאומנות הערבית בכלל ועם תנועת ה-FLN בפרט. גם כאן הרוב, קרוב לודאי שישב על הגדר ולא השתתף בהנחת מטעני הנפץ ובפעולות של ה-ALN (הזרוע הצבאית של ה-FLN), אלא שהזדהותם היתה איתם. הם, אני מניח העדיפו את שלטון ה-FLN ע"פ המשך הכיבוש והניצול הקולוניאלי הצרפתי. לדעתי הביטוי המעשי של הסנטימנט הזה היה בכך שרק למוסלמים מעטים היהת אזרחות צרפתית. יאמר מי שירצה שהדבר נבע מן הפחד מפני נקמת ה-FLN או מסרבנות צרפתית להעניק אזרחות. העובדה נותרת בעינה: לרוב המוסלמים באלג'יר לא היתה אזרחות צרפתית והם גם לא בקשו אחת כזו. (באלג'יר התנהלה לוחמת גרילה ממושכת שאינה יכולה להתיישב עם הטענה שאנשי ה-ALN היו מגוייסים בכפייה ולא מתנדבים מרצונם).
המרד האלג'ירי לא היה חילוני-לאומני! 566639
הרשע שיודע לשאול • בתשובה לשוקי שמאל יום א', 27/3/2011, 19:02
כי אין בעצם דבר כזה, ערבי-חילוני (בטח לא ערבי-מוסלמי-חילוני). הן בימי המרד ובטח אחריו, המורדים לא הזניחו את חובתם ''לאכוף את השריעה'' (למשל, לכרות במזמרות את השפתיים למי שהעז לעשן ברמדאן). ואת תאלץ אותי להזכיר לך את מצבם של הנוצרים-הערבים באלגי'יריה המשוחררת. כמעט מיותר לציין, שגם על פי החוקה האלג'ירית, כמו בכל חוקה ערבית, ''השריעה היא המקור לכל חקיקה''.
המרד האלג'ירי לא היה חילוני-לאומני! 566761
שוקי שמאל • בתשובה להרשע שיודע לשאול יום ד', 30/3/2011, 18:17
יש גרעין של אמת במה שאתה אומר אבל הפרשנות שלך מרחיקת לכת. ע''פ התיאור של ברנרד לואיס החברה הערבית-מוסלמית היא תוצר של מילניום של תרבות עירונית מתקדמת. אנשי הדת, להבדיל מן הכנסיה הקתולית למשל, אינם הירארכיה שילטונית, אלא שכבה מבוססת היטב המהווה מתווך בין השלטון להמון העם. בניגוד להתפתחויות מודרניות (בעיקר בשיעה) אנשי הדת מעולם לא ניסו לתפוס את השלטון הפוליטי. בד''כ השלטון ממנה את אנשי הדת שתפקידם הוא ליצג את העם מול השלטונות ולאשר את הלגיטימיות הדתית של השלטון כלפי העם. מצב בו אנשי הדת מגנים את השליט ככופר או לא מוסלמי הוא מצב מהפכני ובלתי יציב. במצב זה או שהשליט מוחלף או שאנשי הדת מוחלפים. ברגע שהאימאם של קהיר הופיע ונאם בפני המפגינים בכיכר העצמאות בקהיר, משמעות הדבר היתה חילופי שלטון. באותה מידה התיצבות המופתי של דמשק לצידו של באשאר אסאד אומרת דרשני.
בהסתייגות, שלא תמיד מה שהיה הוא שיהיה, אכן כל שלטון דמוקרטי בעולם הערבי צפוי להיות בעל אופי איסלמי דומיננטי. אין פרוש הדבר בהכרח שלטון איסלמיסטי נוסח איראן. המודל הטורקי נראה לי הרבה יותר סביר ומאפיין את ההיסטוריה והתרבות של עמי ערב.
התאור של הפוליטיקה הערבית כשלטון של סבונארולות נוסח האיסלם הוא סתם תעמולה והסתה. לראיה ''השריעה היא המקור לכל חקיקה'' תופס בכל רחבי העולם המוסלמי מאינדונסיה ועד מאוריטניה ובכל זאת האחידות הזו כוללת בתוכה את הכל, החל משלטון האיאטולות בטהרן, עבור בשלטון החמולתי נוסח ערב הסעודית, שלטון הטרוף נוסח קאדאפי וכלה במפלגת הבע'ת החילונית כביכול בסוריה ועיראק.
המרד האלג'ירי לא היה חילוני-לאומני! 566786
רוחו של איתמר • בתשובה לשוקי שמאל יום ה', 31/3/2011, 15:40
הבעת' הוא אכן חילוני-לכאורה בלבד. הרשה לי להזכיר לך מה כתב מייסד הבעת', הנוצרי (שהתאסלם?) אחמד מישל עפלק: "כל הערבים הם מוסלמים, גם אלה שמתפללים בכנסיה". ואני כבר לא מדבר על השיח האסלאמי של סדאם. אגב, הידעת מי הקים את "ערוץ הקוראן" ברדיו המצרי? "הסוציאליטס החילוני" נאצר, שאפילו נכנס לרשימת המטרות של האחים המוסלמים. והבעת' הסורי נותן במות להטפה שיעית ברחבי סוריה כבר משלהי 2002.
אגב, לאחרונה גמרתי לקרוא את קורות חייו של אתאתורכ, וגיליתי שהוא לא שנא את האסלאם, כמו שהכותב מנסה לשכנע אותי (למרות אהבתו לאלכוהול ולנשים נוצריות). הוא פשוט השתמש באסלאם כשהיה זקוק לו (למשל, להלהיב את הטוראי התורכי ליהרג נגד הכופרים ב 1915 וב 1921).
לידיעתך-איראן לא נחשבת מוסלמית בעיני שאר העולם המוסלמי. בטח לא בעיני בן לאדן. יש אפילו טרור אסלאמי נגד ממשלת איראן.
וקרוב יותר לאזורנו? למה לדעתך ראוף אלקדוה אלחוסייני החליף את שמו הפרטי ליאסר (אביו של אחד מחברי הנביא) ואת שמו הפרטי לערפאת (ההר הקדוש שמשקיף על מכה)?

ונסיים בבדיחה עצובה מהמציאות: חבר ערבי משכיל שאל פעם את חוקר התקשורת הערבית ג'ון אלתרמן איזה עונש יש באמריקה לאתאיסטים. "שום עונש" "מה?! אתם מרשים לאתאיסטים להסתובב חופשיים?!"
תהליך שלום שמח לכם.
המרד האלג'ירי לא היה חילוני-לאומני! 566806
שוקי שמאל • בתשובה לרוחו של איתמר יום ה', 31/3/2011, 19:22
נו טוב. מי שלא ממש משתכנע מטיעוניך כי האיסלאם הוא מקור כל הרע בעולם, יוכל לטעון כי יאסר עראפאת למשל בחר לא להשתמש בשמו הפרטי השני (מוחמד, עבד אל ראוף זה ע''ש אביו). (אגב, לא ידעתי שעראפאת קשור למשפחת חוסייני הירושלמית הידועה. דומה שהמשפחה הזו משופעת באנשים שגרמו לעם הפלשתיני נזק גדול).
ביחס לאתאתורכ, אני לא חושב שהיו לו טענות אל האיסלאם עצמו. הוא פשוט טען שאנשי הדת הם ריאקציונרים המונעים את התקדמותה והתפתחותה של החברה הטורקית. אאל''ט מי שהוא לא חיבב באמת היו הערבים.
על שאלה חשובה אחת שלי לא הצלחת לענות: 566651
איציק ש. • בתשובה לשוקי שמאל יום ב', 28/3/2011, 0:14
דוקא אני מסכים עם מה שכתבת. כשציינתי שצבא דרום ויאטנם היה גדול מהויאטקונג, התכוונתי רק לגודל הפיסי ולא ללכידות ולמוטיבציה שלו ככוח לוחם. גם היום אם האמריקאים ישקיעו מספיק כסף, הם יוכלו להקים צבא אפגני גדול שיתפורר מיד לאחר שיעזבו.
עד כמה שאני זוכר, נגו דין דיאם הומצא ומשטרו הוקם על ידי ארה''ב כדי למנוע איחוד כל המדינה תחת שלטון הו צ'י מין. במימסד האמריקאי, אם אינני טועה, היו גם דעות נגד הדרך הזאת והיו שלא ראו את הו צ'י מין כחלק מהגוש הקומוניסטי בהכרח אלא בראש ובראשונה כויאטנמי. האמריקאים נפלו קרבן לאובססיה האנטי קומוניסטית שלהם. אינני זוכר היכן קראתי את זה- אולי במסמכי הפנטגון שהדליף דניאל אלסברג.
אני מסכים עם מה שכתבת על אלג'יריה. אינני יודע לאיזה משאל מתכוון טווידלדי שהראה תמיכה של האוכלוסיה המוסלמית באלג'יריה צרפתית. אם היה איזה ספק בהתחלה, בא הצבא הצרפתי ותוך כדי ''נצחונותיו הצבאיים'' שכנע את האוכלוסיה המקומית להתנגד ביתר תוקף לנוכחות הצרפתית- הסכמה של מאו. ככל שהכובש יכביד את ידו על האוכלוסיה האזרחית, כך הוא יחזק וירחיב את בסיס הגרילה. הדוגמה של מלאיה לנצחון על כוח הגרילה היתה נכונה אם היינו רואים שם היום את בריטניה שולטת. פעילות של גרילה שופטים בפרספקטיבה ארוכה יותר. בכל מקום בו ניצחו הכוחות הקולוניאליים את הגרילה אך יצאו משם-הם למעשה הפסידו.
על שאלה חשובה אחת שלי לא הצלחת לענות: 568362
איציק ש. • בתשובה לשוקי שמאל שבת, 16/4/2011, 10:08
יש הקבלות בין אלג'יריה וויאטנם ומלאיה וכמובן יש גם הבדלים גדולים. הישיבה על הגדר של רבים מתושבי אלג'ירה נבעה (כביכול?)ממיקומם על ציר ההתפתחות של תהליך הדה-קולוניזציה הנפשי של האלג'יראים כפרטים וכקולקטיב. בשלב מסויים שיטת ההפרד ומשול הפסיקה לעבוד. מלאיה דומה יותר לאינדונזיה מהבחינה הזאת: דיכוי הקומוניסטים. אם הבריטים היו שולטים היום במאליה -הייתי מסכים עם מה שכתבת.
קראתי את המאמר של טווידלדי.
1. באלג'יריה היה חתך לאומי ברור ולכן לא היתה משמעות ארוכת טווח לנצחונות צבאיים צרפתיים. בויטנאם באו האמריקאים לכאורה לתמוך בשלטון מקומי שנאבק בגרילה קומוניסטית. הציור של הו צ'י מין כחלק מאימפריית הרשע הקומוניסטית שרוצה להשתלט על העולם ובעקבות זה שימוש בתאוריית הדומינו, לא היה לה על מה להתבסס. הו צ'י מין היה בראש ובראשונה ויאטנאמי לאומי שהגיע למסקנה שהדרך הקומוניסטית מתאימה לויאטנם. הוא לא היה פיון של בריה"מ או סין.
מלחמת ויאטנם היתה טעות פוליטית חמורה ולכן בשלב מסויים הגיע המימשל האמריקאי למסקנה שהגיע הזמן לחתוך הפסדים. לצייר תמונה שהציבור האמריקאי לא התנגד למלחמה ורק הממשל החליט להפסיקה ושהייתה גם אופציה הפוכה- פשוט לא נכון. ההשפעה של ההתנגדות בציבור האמריקאי -בעיקר מגמת הגידול שלה -השפיעו על הממשל אבל היו מספיק נתונים אחרים להחליט לסיים את הפיאסקו. להזכירך את הדמורליזציה שהחלה להתפשט בצבא האמריקאי בויאטנם- רק עוד אחד מהגורמים.
2. לגבי מדינות לא דמוקרטיות: אפגניסטן היא דוגמה מצויינת לכך שהקביעה איננה נכונה במבחן הזמן. גם משטרים עריצים אינם יכולים לפעול לאורך זמן בלי הסכמה ציבורית מסויימת . כשהולכת ונבנית התנגדות בעלת פוטנציאל מאד רחב גם משטרים אוטוריטריים עושים חשבון של רווח והפסד.
לגבי ההצלחה במלחמה של בריטניה נגד האיי.אר.איי. ההתנחלות הבריטית-פרוטסטנטית בצפון אירלנד יצרה שם מצב ללא מוצא. הציטוט של טווידלדי במאמרו מפי אלק דאגלס יום בזכות התנתקות אפשרית מהאי האירי, לא בהכרח מרמזת על תכנית פעולה אמיתית. עולה בראשי השערה שאולי אין לה על מה לסמוך כי לא התעמקתי בנושא, אבל יתכן שההתבטאויות הללו היו בגדר אמצעי לחץ על האוכלוסיה הפרוטסטנטית לשינוי התנהגויותיה.
3. לגבי הנכונות להפעיל כוח מאסיבי על ידי מדינות לא דמוקרטיות: יש לנו מספר דוגמאות: קוריאה, דיכוי ההתקוממות במזרח גרמניה, דיכוי ההתקוממות בהונגריה ואביב פראג. בצד הדמוקרטי לעומת זאת, יש לנו את קוריאה, הודו-סין ועיראק- גם אפגניסטן משני הכיוונים.
לגבי התכליתיות של הפעלת כוח מאסיבי על ידי הדיקטטורות לטווח ארוך? הונגריה ומזרח גרמניה? בקיצור, רצוי לבדוק את הדברים בפרספקטיבה היסטורית קצת יותר רחבה מאשר אופנסיבת הטט וכד'.
על שאלה חשובה אחת שלי לא הצלחת לענות: 566548
טווידלדי • בתשובה לשוקי שמאל יום ו', 25/3/2011, 17:23
תמיכה, כמעט תמיד, מורכבת מגרעין קשה שעושה משהו, יותר אנשים שתומכים, והרבה יותר שיושבים על הגדר עד שנראה לאן הרוח נושבת ואז בוחרים צד, לפעמים בלהט גדול במיוחד (לא סוד, למשל, שרבים מהנלהבים לחסל משת"פים צרפתים בסוף מלחה"ע II היו אנשים שרצו להסיר מעצמם חשדות).

באשר לצ'צנים, נושא שחקרתי אותו קצת ואפילו כתבתי עליו ספר, דיינו שנציין שההיסטוריה שלהם משותפת במידה רבה גם לדאגסטנים (אימאם שאמיל היה דאגסטני, אגב) ולאינגושים - אבל שם לא צמחה תנועה בדלנית רצינית אחרי בריה"מ. פירוט, אם צריך, אחרי שבת.
על שאלה חשובה אחת שלי לא הצלחת לענות: 566635
שוקי שמאל • בתשובה לטווידלדי יום א', 27/3/2011, 16:48
אני מסכים. רק שבמקרה של אלג'יר לדעתי רוב המוסלמים באלג'יר שכדבריך ישבו על הגדר, הזדהו במידות שונות של עצמה עם האג'נדה הפאן-ערבית של ה-FLN. זה התבטא מאוחר יותר בתמיכה בחזית הפוליטית שלו בבחירות שלאחר העצמאות. אם ירצה מישהו לומר שהתמיכה הזו נבנתה על מסד של פחד מנחת זרועו של הארגון, אין תשובה שתוכל להניח את דעתו.
לא ערבית אלא מוסלמית! 566638
הרשע שיודע לשאול • בתשובה לשוקי שמאל יום א', 27/3/2011, 18:57
הסיסמה שהמורדים הניפו בתשובה ל''אלג'ריה צרפתית'' הייתה ''אלג'יריה מוסלמית'' ובנגוד לכל מיני ארצות ערב אחרות, הם מעולם לא ניסו להתאחד עם נאצר...
על שאלה חשובה אחת שלי לא הצלחת לענות: 566647
קונשטוק • בתשובה לטווידלדי יום א', 27/3/2011, 20:45
קישור לספר ?

ויש כזה דבר דגסטנים ? חשבתי שדגסטן זה ערב רב של עמים שחוברו להם יחד ב"רפובליקה" אחת ע"י ברה"מ
על שאלה חשובה אחת שלי לא הצלחת לענות: 566808
טווידלדי • בתשובה לקונשטוק יום ה', 31/3/2011, 20:45
למרבה הצער, מאז שהוצאת משרד הבטחון סגרה את שעריה, קשה להשיג את הספר. אפילו לי חסרים עותקים - צריך למצוא איפה במחסנים הם מחזיקים אותם.

ואכן, דגסטאן היא ערב-רב של עמים שונים ומשונים, אבל זה לא מצב יוצא דופן בקווקז - ובאזורי דאגסטן, שנודעו בשם הזה הרבה לפני בריה''מ, היו מספיק התקוממויות ומרידות מהרגע שרוסיה הכניסה את אפה לקווקז.

אבל תנועה בדלנית משמעותית אין שם כיום.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות