|
||||
|
||||
אני לא קראתי שמייחסים לו אף אחד מהדברים שאתה כותב. לדעתי, ואני חושב שזו דעה שגרתית, ייחודו הוא פשוט הפוזיציה שממנה הוא כותב, וההתייחסות האמביוולנטית שלו לאותה פוזיציה. במפורש אין לו מניפסטים, ממש להיפך - כל כתיבתו היא מין תבוסה של מניפסטים - לכן בוודאי שאינו יכול להיות ''פניקס של מחשבה'' וגו'. |
|
||||
|
||||
לא התיחסתי לאיכות כתיבתו או מידת הנון קונפורמיזם שבה. הערתי מתיחסת לכך שבהתבטאויות פומביות עמדתו זהה בדיוק לעמדה הסטאנדארטית של ערביי ישראל (ההגונים. למעשה זו העמדה המונוליטית שלהם שהחריגים ממנה הם מיקרוסקופיים). אין מה לבוא בטענות לבן אדם על העדר נון-קונפורמיזם, אבל מותר להעיר על כך. |
|
||||
|
||||
אני לא מכיר את מה שאתה קורא ''התבטאויותיו הפומביות'', אבל יכול לנחש לאור מה שהוא מספר על התבטאויות כאלו בטוריו, שהם אוטוביוגרפיים (תוך שאני לוקח בחשבון שכנראה לא כל מה שהוא מספר שם אמת, וזה לגיטימי כמובן). אתה מתכוון כנראה למה הוא אומר כאשר מראיינים אותו, והוא צריך להופיע בגלוי, בשם עצמו, וברצינות. בטורים הוא מצייר את הדמות של עצמו כנעבעך שנדרש שלא בטובתו להופיע ולהתראיין ולהביע דעות ''ממלכתיות'' (כלומר, ''הדעות הנכונות'' של ערביי ישראל), כשהוא בכלל חושב ומרגיש דברים אחרים (לאו דווקא סותרים ישירות את הדעה הרשמית, אלא יותר מעורפלים ועמוסי סתירות בתוך עצמם). הפרדוקס היפה הוא שבעצם גם הטורים שלו הם הרי התבטאות פומבית - אבל תחת כובע הליצן, שמאפשר לו יותר חופש ביטוי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |