בתשובה להעלמה עפרונית, 16/03/11 14:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הספק זו לא פונקציה לינארית? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם ההספק לשעה1 הוא X אז ההספק ל-N שעות הוא N*X, כלומר עבודה של 12 שעות גדולה מעבודה של 10 שעות (כמובן, בהנחה שההספק גדול מאפס). 1 לדייקנים, ההנחה היא שהספק של אפס זמן הוא אפס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב שאתה מניח שההספק הוא קבוע. הספק יכול להשתנות. הכרתי כמה וכמה אנשים שההספק שלהם ב-8 השעות הראשונות היה חיובי וב-4 הבאות היה שלילי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה חישוב נכון כשמתייחסים למכונות. אנשים נורמלים לא יכולים להתרכז בצורה אופטימלית לאורך שעות ארוכות לאורך זמן. בשלב מסוים מתחילים להתעייף, מפסיקים להתרכז, צריכים לצאת ליותר הפסקות להתרעננות וכו'. מה גם שעובד שנמצא במקום עבודתו במהלך כל שעות היום, לעתים אין לו ברירה אלא לטפל בנושאים פרטיים תוך כדי עבודה. למטלות יש נטייה להתפרש על משך הזמן הנתון להן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוכנעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרקינסון, שגילה את החוק שאת מצטטת בסוף, היה אנגלי בתקופה טובה, אולי. נראה לי שברוב העולם היום, בטח בישראל, למטלות יש נטייה להתפרש על משך זמן גדול מזה שנתון להן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומהו השלב המסויים הזה? בדיוק השלב בו נשים הולכות הביתה וגברים נשארים, ולא רגע לפני או אחרי? (הטיעון שלך, כמדומני, מתבסס על הנחה לפיה הזמן האופטימלי הוא *בדיוק* הזמן בו נשים הולכות הביתה, ואז - התפוקה של כל מי שנשאר לאחר מכן היא בממוצע אפס לכל מספר שעות שהוא. נראה לי הרבה יותר הגיוני להניח תפוקה שולית פוחתת (לא מדבר על פסי-ייצור, כמובן): שמי שעובד 12 שעות לא מפיק פי 1.5 ממי שעובד 8, אבל שבכל-זאת הוא מפיק יותר, גם אם הנצילות לשעה נמוכה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |