 |
אני לא מאשים את בעלי הדעה של מדינה דו לאומית בבגידה או באנטי ציונות. בעיניי זהו שיח לגיטימי. אני גם לא מנסה לכפות את "השיח של הימין" או ל"העלים את הצד השני לוויכוח". אדרבא, מכיוון שאני דוגל בחופש הדעה ובחופש הביטוי אני מעודד אותך וכל בעל דעה אחרת לבטא את דעותיו בחופשיות וגם לנסות להשפיע בכך על דעות של אחרים. בתור משתתף בשיח הציבורי, אני מבקש לתת ביטוי לדעתי ולפיה השמאל בישראל נכלא בבועה עכורה של מושגים שהפריחה התעמולה הפלסטינית. בעיניי השימוש במושגים הללו, באופן מסולף ושיטתי אינו מייצג ערכים של 'אמת' או 'צדק' כמו שהוא מייצג תעמולה מגמתית ואינטרסנטית. אולי השמאל בישראל הינו אכן כל כך רגיש ותמים להאמין בניסוחי ההבל שהוא מפיץ, ואולי הוא פשוט מיתמם. אשרי המאמין. אני לא מאמין.
באשר לעמדותיי הפרטיות כלפי הסכסוך, כמו רוב הציבור בישראל אני חושב, אני דוגל בפשרה שתבסס גבולות לאומיים לשני העמים. לו היית שואל למוסר הפרטי שלי, הרי בעיניי כל בני האדם נבראו בצלם ואין הצדקה לכך שהם ינהלו מלחמה על אדמות. אבל באותה מידה אני מאמין שהמוסר הפרטי לעולם אינו שווה למוסר של שבטים מדינות (וכל גוף פוליטי אחר) ולעולם אינו יכול להיות כזה. אני לא נכנס לחשבונות היסטוריים עשרוניים כדי לגבש נוסחא של צדק מוחלט. כל ניסיון כזה יוביל בסופו של דבר לעמדה נראטיבית יחסית. לבוא ולומר שישראל כבשה את רמת הגולן מידי הסורים, ומאידך ישב שם שבט דן בתקופה הקדומה, אבל לא לפני שהוא כבש את הנחלה מידי העמים הכנעניים שיש להם אולי איזו זיקה אתנית לכפריים הערבים שישבו בארץ ישראל בראשית המאה שעברה. או לבוא ולומר כעת שהמרד הערבי בין 36-39 הוביל את הבריטים לסגור את שערי הארץ בפני עלייה של יהודים בעת הקריטית ההיא, ואשר בכך נידונו לכליה באירופה, ומאידך אפשר להבין ללבם כי הם היו ילידי הארץ והפרוייקט היהודי הלאומי בא במידה רבה על חשבונם. אני גם לא אתכחש לעובדה שההתיישבות בשטחי יהודה ושומרון קיבלה הכוונה גיאו פוליטית אשר כוונתה הייתה לסרס במידת מה את הרצף של שטחי האוכלוסין הפלסטינים, ואיך באותה מידה ההתיישבות הערבית בגליל והבדווית בנגב מודרכת מאותם שיקולים ממש. הללו הם חומרי המציאות שמרכיבים את הסכסוך הלאומי במאבק המתמשך על הארץ. לעבור מן הנראטיב האחד לנראטיב האחר רק כדי לגזור פתרון של שלום שיהא מוסכם על שני הצדדים, זה דבר שאני לא מאמין בו. אומר את זה שוב. אני מאמין בקיום הלאומי של היהודים בארץ ישראל ואני מקווה שגם הדורות הבאים יאמינו בקיום הלאומי היהודי בארץ ישראל במידה שבה הם יהיו מוכנים להילחם למענה וגם למות למענה אם יידרשו, כשם שאבותינו היו מוכנים להילחם למענה וגם לנצח.
המציאות האתנית הדמוגרפית והמדינית קיימת. אתה יודע ואני יודע שריבונות היא מושג שניתן לחלק, וקו גבול הוא מונח של משפט בינ"ל יחסי אשר אינו נובע מעיקרון של צדק אלא מעיקרון של הסכמה בין צדדים, ואותו ניתן לשנות. לקח לא מעט זמן לשני הצדדים להתיישר פחות או יותר על נורמה בינ"ל ולפיה אין לשנות גבולות בכוח, בתוך סיטואציה של התעוררות לאומית מאוחרת בשטח שבו הריבונות אינה מוגדרת. המתווה הזה דוגל בהסדר של קיום לאומי על הבסיס של הנוסחא "שטחים תמורת שלום" וברזולוציה גבוהה יותר, תוך תיקוני גבול והכרה ב"מציאות שנוצרה בשטח" ותוך הכרה בקיום הלאומי ההדדי. במשא ומתן יש 'קח ותן' ולנסות לבודד את שאלת ההתנחלויות מנימוקים של צדק, פירושה ללכת לאחור בדינמיקה של המשא ומתן לאחר שכבר נתגבש מתווה כולל. זה בסך הכל משחק פוליטי אשר באמצעותו שואפים הפלסטינים להפקיע או לחטוף בחינם קלף שאמור להימסר להם בדרך של פשרה, כדי להשיג עוד מאוחר יותר. בסך הכל שימוש פוליטי ציני אשר מעוור את דעת הקהל ומציג לו רק תמונה חלקית. צדו האחר של המטבע יטען ובצדק, שהמשך מפעל ההתנחלויות הוא קלף ישראלי שנועד ללחוץ על הפלסטינים להגיע להסדר. גם זה שימוש פוליטי ציני, ואני לא אומר שאני תומך בהרחבת ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. (למרות שבן ישי יצא מחברון, ושאול משומרון וכו') כך או אחרת המתווה קיים ואם שני הצדדים יאמצו אותו, הפלסטינים יקבלו את ה 98, 99, 100 אחוז שלהם ואולי גם יצאו נשכרים מן החופש שיינתן להם לעבור לעבוד ולהתקיים גם מעברו השני של הקו באמצעות ויזה. הפלסטינים יודעים את זה, ובכל זאת הם מעדיפים להמשיך ולספר לכל העולם שהישראלים לוקחים להם את כבשת הרש.
לאן הולך הסכסוך- להסדר כולל, להסדר חלקי, להמשך מאבק של מאה שנים נוספות- אני לא יודע. זה תלוי בשני הצדדים. מה שכן ברור לי שההדרה את המתנחלים מחוץ לקולקטיב הישראלי בכוח של תעמולה פלסטינית, היא חרפה שרק השמאל מסוגל לייצר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש