 |
כפי שאני מבין, המחלוקת בין הנטיגנטון לפוקויאמה נוגעת לשאלה מה יהיה הפועל היוצא של התמורות ההיסטוריות בעולם. האם יהיה זה עולם אשר בהמירו את את הרדיפה אחר עוצמה ושליטה דרך מסנן של המגנון הקפיטליסטי, יזנח את השאלות של המאבק על השליטה במרחב, או שיהא זה עולם שיתגבש במבנים שכבר הכרנו בעבר, עולם מוסלמי, עולם נוצרי וכן הלאה לצורך עליית מדרגה במאבק אשר לפי התפישה האחרת, שורש טיבו הוא נצחי. יישויות פוליטיות עולות ושוקעות לאורך ההיסטוריה. תחילה היו אלה ממלכות, אחר כך קיסרויות, נסיכויות, מדינות וכיום גושים אזוריים וציוויליזציות. האם בכוח שיתוף הערכים מהודו ועד כוש, נגיע לעולם שיחיה בהרמוניה, יעדיף שיתוף פעולה, יסתפק ויהנה מזכויות אזרחיות, וישאף למקסם תועלת כלכלית, וכל זאת מבלי לטעון את שאלות הזהות והמקורות ההיסטוריים בדחף אלים, או שיהא זה עולם שיקיים אורחות חיים דומים ובכל זאת ימשיך להיאבק בתוכו..על טכנולוגיה, על קידמה, ועל השליטה בכדור. וכל זאת תחת מכנה משותף חדש -ישן. ומה יהא אותו מכנה משותף? אומר הנטיגנטון- זו תהא 'ציוויליזציה'.
נפוליאון הביא לספרד ולגרמניה את הקידמה הרעיונית והטכנולוגית של זמנו, אבל זה לא מנע מן השתיים להתקומם כנגדו באותם הכלים ממש. בריטניה הביאה אל הקולוניות שלה את הקידמה ואת בשורת העולם המערבי, ונסוגה מהן ברגע שהקולוניות הפנימו את אותם ערכים, והפכו להיות מודעים לעצמם. יוון הפיצה החוצה את שיטותיה הפוליטיות ונכבשה בידי רומי. ורומי הפיצה את תשתית הציווילזיציה שלה והתחלקה בתוך עצמה לביזנץ ולקיסרות המערבית. הנצרות נטלה את הרעיון המונותיאיסטי מן היהודים וקבעה בתיאולוגיה שלה את רדיפת... היהודים. מחמד נטל את אותו רעיון ממש מאות שנים מאוחר יותר, ובישר עידן של מלחמות דת מאז ועד היום. ההיסטוריה משתנה, המשאבים החומריים והמושגיים שלה משתנים, אבל חוק אחד שורשי וקבוע מלווה את האנושות משחר ימיה. מאבק על שליטה במרחב. יום אחד האנושות תיישב את עצמה על כוכבי הלכת, אך לפי אותו היגיון לצורך עניין, הללו ייאבקו אלה באלה על העליונות במרחב הגלקטי. ואם יימצאו חיים אחרים בחלל, סביר להניח שהמאבק ילבש מושגים של בני אנוש מול בני איקס, אך המאבק כשלעצמו לעולם יימשך.
בניסוח של 'התנגשות הציוויליזציות' , מעניק הנטיגטון יתרון לשאלות של דת ומודעות היסטורית- (אותם מושגים ממש אשר בעבר שימשו לצורך גיבוש הגדרה של 'עם' ו'לאום' וכעת לשיטתו הם ישמשו להגדרה של מושג 'ציוויליזציה') על פני שאלות של שיטה כלכלית ופוליטית. פוקויאמה רואה לנגד עיניו את המאבק בין הגוש המערבי לגוש הסובייטי אשר היה בין היתר גם מאבק בעל ממדים אידיאולוגיים- על השיטה הכלכלית והפוליטית, ומניח שמאחר שהמאבק הזה הוכרע כעת ישרור שלום בעולם כשם ששרר שלום בין המדינות של הגוש המערבי. המאבק לדידו ילך לשוליים ויהיה תוצאה של היווצרות מעמדות כלכליים בין המדינות, שוב כתוצאה של השתררות השיטה הקפיטליסטית. המבקרים יאמרו שלאותו שלום אשר שרר בין מדינות המערב ישנן סיבות אחרות פרט לשיתוף הערכים הבין אטלנטי, ובכלל, את המערב כבר ניתן לשייך בעת הזו למחנה אחד של ציוויליזציה ששאלת השיטה הכלכלית והפוליטית היא רק מרכיב אחד בתוכה.
הגבולות בעולם מיטשטשים ומשתנים. מדינות אירופה יצרו איחוד מדיני וכלכלי, וסירבו להכליל בתוכו מדינה מוסלמית. מדינות המזרח הרחוק הולכות ומתגבשות לאזור כלכלי ואולי בהמשך לאזור פוליטי מבלי להכליל בתוכן את אוסטרליה. מדינות דרום אמריקה שואפות להתנתק משכנתם הגדולה מצפון וכנגד הסכמי הסחר עמה הם מקימים הסכמים אזוריים פנימיים ומחדשים את המושגים הפאן אמריקאיים. רוסיה מרחיבה את השפעתה בסביבותיה ויוצרת אזור רוסי סלאבי. במזרח התיכון הולך ומתגבש ציר מוסלמי רדיקלי. ואצלנו מבקשת הממשלה להתחיל ולהיקרא- המדינה היהודית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש