בתשובה ליהונתן אורן, 14/02/11 18:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נכון הוא שהרשימה הזו משקפת אושר בורגני. בחלק המתייחס למודעות על עצמנו ויצרינו אני מסכימה עם פרויד אך חושבת שהוא טעה בקביעתו שאנשים מדוכאים רואים "נכון" יותר את המציאות כפי שהיא. מחקרים קוגנטיביים מראים שבעת דיכאון נוצרות הטיות חשיבה שליליות המשבשות את תפיסת העצמי והמציאות. בנוגע לאמת, הדברים שכתבת קצת מעורפלים עבורי. לאורה של איזו אמת ניתן לחיות ולכפוף עצמנו? מודעות עצמית? והאם ידיעת השלילי על עצמי אכן מביאה אושר או שמא להיפך (חשוב על פרפקציוניסט שמודע להיותו נרקיסיסט וסובל מכך, למשל). מהם הקווים ה"אמיתיים" של המציאות, האם אינה אלא ראשומון? הפסיכולוגיה החיובית נותנת כלים בסיסיים שהוכחו סטטיסטית, מכאן כוחה ומכאן גם התועלת הרבה/מועטה ביישומה (מרווח סטטיסטי), כלל איני מזלזלת בה ושיפור הרווחה הנפשית הוא אחד מרכיבי האושר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם עבורי מה שכתבתי מעורפל. אני מניח שהרעיון הבסיסי הוא שהמציאות אינה ראשומון, אלא היא מורכבת ממהות ''אמיתית'' ומתופעות קונטינגנטיות. אם נצליח למצוא את המהות (באמצעות התגלות או תבונה או מדע), נוכל להיצמד אליה וכך לא להיות חשופים לפגעי התופעות ולפגעי הזמן. זה יותר מסובך מלעשות ספורט, אבל גם יותר מתגמל (אני מנחש. לא יצא לי לעשות הרבה ספורט בחיי). הפסיכולוגיה החיובית נותנת עצות סבתא. אין לי התנגדות מיוחדת אליה אם אנחנו מכירים במגבלותיה. אבל אני גם לא מרגיש שאני זקוק לה. יש לי סבתא משלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לנסות להבין את המהות ה"אמיתית" (זו מלה בעייתית בעיני, לא מאפשרת סתירות למשל) הרי שהמלה "חוקיות" מתחברת לי לכאן. כלומר, אם נלמד לזהות ולהבין את החוקיות בסביבה הפיזית, בהקשרים החברתיים ובהתנהלות של עצמנו (דפוסים חוזרים) יתכן ונהיה עמידים בפני פגעי זמן ומקריות. הדברים מתקשרים גם לתפיסה הבודהיסטית למקור הסבל: אי יכולת לקבל את טבעה המשתנה תמיד של המציאות וההשתוקקות הבלתי פוסקת למה שאין. לו יכולנו להשלים עם שינויים ולרצות את מה שיש במקום את מה שאין, היינו סובלים פחות. לגבי ספורט לעומת פילוסופיה, נאמר כבר שהנאות פשוטות הן מפלטם האחרון של המורכבים... (אוסקר ויילד) נישאר כנראה חלוקים לגבי ערכה של הפסיכולוגיה החיובית. (הסבתא שלי לא ערכה מחקרים,הישוותה, הסיקה ובררה את המוץ מהתבן, אבל זו רק הסבתא שלי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספורט זה לא הנאה! לגבי השאר, כולל ההערכה שנישאר חלוקים, אני מסכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם מוץ וגם תבן הם הפסולת, ואלו הבר הוא החיטה. למיטב הבנתי לפחות בימי סבתא שלך השתדלנו להסתיר את בערותנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שמאז שינית את דעתך, והיום אתה מתעקש להראות את בערותך ברבים. http://www.language-editing.co.il/asheri2 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי הוסבר בבית הספר שהתבן הוא למאכל בהמות, המוץ גורם לגרוי ודמום במערכת העיכול שלהם ולכן א. לברור את הבר למאכל אדם (ואז להפריד את הסולת למעדנים ומגדנות מהקמח ללחם). ב. להפריד את התבן לבהמות מהמוץ המזיק להן. ג. כל התשובות נכונות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |