|
||||
|
||||
זה מזכיר לי את הספירות בארצות הברית. 90% מההתייחסויות למלחמת ויאטנם התייחסו ל50.000 הרוגים. רב מבקרי המלחמה והשקיעה בעירק נוקבים במספר של כמה אלפי הרוגים. בלבנון נהרגו 670 . לא נראה לך משהו משובש כאן? |
|
||||
|
||||
מה, שנהרגו לנו פחות מדי? שנהרגו להם יותר מדי? בארה"ב הכל גדול נורא. גם המלחמות. |
|
||||
|
||||
רמז - 17875 |
|
||||
|
||||
מה, שסופרים את האבדות לכוחותינו, אבל לא את המחיר לצד השני? |
|
||||
|
||||
לא קשור ליותר מדי או פחות מדי. הכוונה לאי התייחסות שיטתית להרוגים מקומיים. 1-2 מליון הרוגים ויאטנמים לא זכו להתייחסות רבה. |
|
||||
|
||||
נתוני משרד ההגנה: עד ספטמבר 2010, נהרגו בעירק 4,421 חיילים אמריקאיים וקרוב ל- 32,000 נפצעו. מספר האזרחים העירקיים שנהרגו קשה יותר לאומדן ומספרם נע בין 30,000 עפ"י ממשל בוש (2005), 50,000-100,000 לפי האו"ם (2006), צבא ארה"ב ספר 77,000 בשנים 2004-2008, ו-85,000 לפי משרד זכויות האדם העירקי באותן שנים. הארגון הבריטי "ספירת גופות", טוען 100,000, וביה"ס לרפואה ציבורית של אונ' ג'ון הופקינס העריך ב-2006 650,000 הרוגים. |
|
||||
|
||||
אני מתכוון לאופן שהתקשורת מתייחסת למלחמה. העיסוק במספר האזרחים העיראקיים שנהרגו היה די נדיר -אני מתכוון לעותונות דוגמת ניו יורק טיימס, וושינגטון פוסט והעיתונים השונים במדינות ארה''ב. הביקורת על המימשל והמלחמה נגעה בעיקר בחיילים האמריקאים שנהרגו. פה ושם הזכירו שבעיראק היו מליוני פליטים-רבים מהם בסוריה. הרס ואי שיקום התשתיות היה נתון נוסף. באופן כללי הביקורת על המלחמה נגעה בעיקר לאי ההצלחה הצבאית שלה ולא למחירים העצומים שלה. |
|
||||
|
||||
זה נראה לי מובן מאליו. אומה במלחמה כמעט אף פעם ולא מתעסקת במחיר עבור הצד השני1. העיסוק במחיר עבור הצד השני, זה בשביל משקיפים מהצד, ובשביל ראיה היסטורית, שנים אחר כך. 1 הייתי כותבת "אף פעם לא", אבל לך תדע, אולי תביא לי איזה יוצא מן הכלל. |
|
||||
|
||||
המונח ''אומה במלחמה'' קצת בעייתי כשהוא מתייחס למלחמה בויאטנם, בעיראק או לפלישה לפנמה. |
|
||||
|
||||
למה? כי העורף לא סופג אבדות? |
|
||||
|
||||
מפני שבמילים ''אומה במלחמה'' חבויה התפיסה שהמלחמה נכפתה על ה''אומה''. שום מלחמה לא נכפתה על ארה''ב, לא בויאטנם, לא בעיראק, לא באפגניסטן, לא בפאנמה וכו'. מלחמת המפרץ הראשונה- אני מבין. מלחמה קצרה שנגמרה וגם לא היה צריך להמשיך אותה בסנקציות כפי שעשו. |
|
||||
|
||||
סבורתני, שגם אומה במלחמה שיזמה את המלחמה לא מתעסקת באבדות לצד השני. |
|
||||
|
||||
מזמן התגלגלנו הרחק ממה שהתחלנו בו. מתוך דברייך מבצבצת עדיין תפיסה רומנטית של המלחמה . כדאי לך לקרוא את דבריו של ג'קסון, התובע האמריקאי במשפטי נירנברג שעמד על הפשע של ייזום מלחמה. |
|
||||
|
||||
כמובן שהתגלגלנו הרחק ממה שהתחלנו בו. ככה זה האייל. ואני לא חושבת. מלחמה גוררת כתוצאת לוואי, הרבה רוע. אין חילוקי דיעות בזה בינינו. רק שאני לא חושבת שההחלטה לפתוח במלחמה, גם אם מיותרת, לכשעצמה היא מרושעת1. 1 אישית, אני סבורה שב-9 מתוך 10 מקרים של מה שנדמה לך כרוע, אחראים טיפשות, אזלת יד, עצלות וחוסר חשיבה קדימה. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאת נותנת קרדיט גדול מדי לפוליטיקאים יוזמי המלחמות. טיפשות, אזלת יד, עצלות וחוסר חשיבה קדימה אינן סותרות את קיומו של הרוע. אם תקחי את מלחמת עיראק, תמצאי את כל המרכיבים גם יחד. גם בויאטנם תמצאי אותם. הרוע מסתכם באי ספירת האזרחים שבשיטחם יוזמים את המלחמה כדי להשיג מטרות פוליטיות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |