בתשובה לדובי קננגיסר, 01/02/11 1:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה ש"החשש עולה בקרבנו" אינו מעיד על גזענות אלא הוא תגובה טבעית לשינוי משמעותי באזור שעלול להתגלות כמשהו רע מאד עבורנו. לא צריך להיות גזען כדי לחשוש מהתחזקותם האפשרית של האחים המוסלמים או אפילו מהשתלטות שלהם על מצרים, וגם אם "ארגוני אופוזיציה אחרים יעלו גם כן" לא צריך להיות גזען כדי לחשוש שגם הם, ברובם, לא ישאו את דגל אהבת ישראל. אם בחייך שלך אתה נזקק להוכחות לפני שאתה חושש ממשהו, אתה אמיץ מאד או טיפש מאד. המצב עם מצרים של מובארק נסבל, וישראל יכולה להרויח יחסית מעט משיפור כלשהו בו. לעומת זאת היא יכולה להפסיד הרבה מאד משינוי לרעה, כך שגם אם נתעלם מההסתברות היחסית של שתי האפשרויות האלה, החשש מוצדק. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ומן הצד השני, חוץ מהבעיה הקבועה של במי תומכים בין המנוולים האלה (בעיה שצפה כמובן בעיתות משבר, כי אחרת זה-מה-יש ועם זה מסתדרים רוב הזמן), יש גם שאלה פרגמטית: האם מאמינים שהשלטון הנוכחי במצרים יכול לקיים את עצמו גם מעבר למובאראק, או שאחריו אין איש 'חזק' מספיק להתמודד עם בעיותיה האמיתיות של מצריים - ואם אין מישהו כזה, האם לטווח הארוך התמיכה במובאראק מועילה או מזיקה לנו. וכן הלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק, סליחה. עצם עליית החשש היא טבעית, ואף אני הבעתי חשש שכזה. השאלה היא האם אנחנו פועלים על בסיס התסריט הגרוע ביותר או התסריט הטוב ביותר. וגם: האם אנחנו מציגים את עצמנו כאויבי העם המצרי, ומחזקים בכך את שונאי ישראל שם, או שאנחנו מציגים את עצמנו כמי שתומכים בדמוקרטיזציה של מצרים ופועלים לקידום היחסים בין העמים. אני לא משלה את עצמי שפעולה כזו תביא למצרים מלאה באהבת ישראל, אבל אני כן מאמין שאפשר להביא ליחסים לא פחות יציבים מאלו שהתקיימו עד עכשיו, ובניגוד ליחסים הקיימים, עם מצרים דמוקרטית אפשר גם לקוות להתחממות עם התבססות הדמוקרטיה שם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |