|
לקרטר היו שתי אופציות, והוא בחר בשלישית. הוא יכול היה לתמוך בשאח בדיכוי ברוטלי במיוחד*, או שהוא יכול היה להאיץ בו להגיע לפשרה עם גורמי אופוזיציה שונים ומשונים, והיו כמה חוץ מחומייני. הוא לא עשה אף אחד מהדברים האלה, ובחר להפעיל לחץ אקראי-כמעט, לצד תמיכה מפוזרת, לצד דרישות לרפורמות - בקיצור, העדר מדיניות. כמו שאמר פעם ג'ורג' גאדיס-סמית', שכתב ספר על הדיפלומטיה האמריקאית בשנות קרטר: ביחס לאירן, קרטר קיבל מצב בלתי אפשרי, והוציא ממנו את המירע.
*השאח לא היה קוטל קנים בפני עצמו גם בלי זה, ואנשיו רצחו לא מעט בשנים האחרונות לשלטונו. אם כי ייאמר שהשריפה המפורסמת בקולנוע 'רקס' באבאדאן, שבה נהרגו מאות אנשים ובה הואשמה משטרת הביטחון של השאה (גם מרג'אן סטראפי בקומיקס שלה חוזרת על הגרסה הזו) נגרמה למעשה בידי שיעים קיצונים שביקשו ליצור פרובוקציה נגד שלטון השאח ועל הדרך לפגוע במודרנים האלה, ובהחלט הצליחו בשתי המשימות.
|
|