|
||||
|
||||
יתכן ששיפוטי את האמן היה מעט לחומרה ולא לקולא, אך מגמתי פרוגרסיבית. פיקסו צייר פעם את גרטרוד שטיין בדמות אשה מבוגרת למדי. זו אני? כך תראי בזקנתך. הרגרסיה הלא נמנעת של השנים: "כך תהיי". ואני, נאמנכם, כל חפצי לאמר "כך מן הראוי שלא תהיו. ועוד זמנכם בידכם". לחדד יתכן שפרושו לעיתים אולי להגזים, לידי קריקטורה המבליטה גרוטסקית מספר קווים. אבל החדות, בניגוד לעמעום הזחוח, אינה נשכחת, ועשוייה להוביל לשיפור נוסף בעתיד, אף אם אנו נזעקים להגנתנו בשם ההווה. כבר דיברתי על הטעם וחוש האירגון המרחבי הניכר בציורים. יש לראות זאת כשלב בסולם ולא ככסא נוח להתרווחות. |
|
||||
|
||||
לא יודעת למה, אבל הסיפור על גרטרוד שטיין מזכיר לי: 'אני הולכת אלי בפנים שביקשת לשווא כשהלכתי אליך'. לאה גולדברג, כמובן. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |