 |
רצף טריטוריאלי זו באמת סיבה טובה. אבל צריך לזכור שמצרים היא-היא האינטרס הבריטי באזור (ולכן גם השליטה המוגברת) וכל השאר פיצ'פקס. שום "ירדן" לא היתה מקבלת את השליטה על א"י, "ירדן" היא אנכרוניזם מ1923 לכל המוקדם, והיא תוצאה של צמצום שטחה של פלשתינה. ללא פלשתינה, השטח שאנחנו קוראים היום "ירדן" היה יכול להיות חלק מסעודיה או עירק או סוריה, או מה שסביר באותה מידה לפחות, מחולק בין סוריה בצפון וסעודיה (או מצרים, אם כבר) בדרום, יחד עם פלשתינה.
מה שאני מנסה להגיד זה שכל החלוקות האלה של העולם הערבי ל"מדינות" שאתה מניח שיש להם קיום אינהרנטי לא היו קיימות לפני התקופה שבה קמה התנועה הציונית. לחלקן, במיוחד אלה שרחוקות מא"י, יש סיבות שלא קשורות לציונות ואפשר לנסות להניח שגבולותיהן היו נשארים דומים, אבל אחרות לא. יותר נכון לדבר על עדות – שפות ודתות – שחילקו את אוכלוסית המזה"ת במאה ה19 ובתחילת המאה ה20 (שהיה יותר הטרוגני ממה שהוא היום) ושהשפיעו על החלוקה הפוליטית לפי כל־מיני קריטריונים ואינטרסים של בריטניה וצרפת. בא"י יש לך סורים או לבנונים (על־פי שפתם) בגליל, במישור החוף ובהר, ובדואים בנגב. נכון שיש לא־מעט נוצרים, אבל לאו־דווקא יותר מבלבנון, או אפילו מבמצרים. וזהו. אין שום דבר שמייחד את האזור הזה בלעדי הציונות. יכול להיות שהעיר ירושלים (או אתרים בה) מעניינת במיוחד מסיבות דתיות, אבל לא מעבר לזה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש