בתשובה לדן אבי יצחק, 09/02/02 13:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין לי דבר במיוחד כנגד הבזאר הדמשקאי הנעשה כאן ממונדריאן, תיאו ואן דוסברג ופול קלי. והרי לא התכוונתי לחווית העומק בתמונה לכשעצמה, אלא לכך שהקומפוזיציה אינה מגובשת לכלל לכידות: כללי ההנבעה כאן מציבים את האובייקטים זה בצד זה, במעין משמש לינארי, במקום להביאם לכלל אירגון אינטגרטיבי. פשוט, אנשים כמו הפילוסוף ההולנדי שינמיקרס, אחד המשפיעים התיאורטיים המרכזיים על המודרניזם, היה מתגלגל בקברו נוכח נושא דגל המודרניזם התל אביבי הנוכחי: "הרגולריות הפלסטית האבסולוטית והקונסטרוקציות הפנימיות שבתשתית המציאות" נו, באמת. "ניתן קורטוב של ביזור בריא נוסח קלי, קצת קונסטרוקטיביזם, קמצוץ ואן דוסברג, והעניין מסודר". כל העסק היה נראה לי כמהתלה פוסט מודרניסטית עם מעין הצבת דהקונסטרוקציה, אילולי הרצינות התהומית בה מדבר היוצר אודות הקהל המעדיף ציורי ואזות קונפיגורטיביים. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |