|
||||
|
||||
הבאה להרשעתו של נאשם בדין היא אינטרס של המשטרה כי מקצועית הדבר מצביע על הצלחה. לבית המשפט אין אינטרס כזה. הצלחתו לא נמדדת בהרשעה אלא, למשל, בכך שערעור על החלטתו תהיה מה שתהיה נדחה בבית משפט גבוה יותר. החלק זה בדבריך לא ברור כלל. אתה שואל מדוע השופטים לא הזדעזעו כמוני. איני בטוח שראו בכלל את סרטי החקירות. ייתכן שההגנה לא מצאה בכלל לנכון להראותם. איני יודע מה חשבה ההגנה לנכון מבחינה ''משפטית''. אין לי סרט או פרוטוקול של מה שקרה בדיונים בבית המשפט. את מה שהיה בחקירות המשטרה ראיתי אחד על אחד. |
|
||||
|
||||
אוי, התמימות. אם בית המשפט לא ירשיע את הנאשם, הדבר יפגע בהצלחת המשטרה. ואם זוכרים שהמשטרה ובתי המשפט הינם זרועות של המדינה וחלק ממערכת המשפט בהגדרתה הרחבה, קל להבין מדוע נוטים בתי המשפט להאמין למשטרה ולפרקליטות ואף לתת להם עדיפות בניהול משפטים. אתה משער, שהשופטים לא הזדעזעו כמוך, משום שהם אולי לא צפו בוידאו. בהנחה שהשערתך נכונה, אינך מזדעזע מכך, שבית המשפט לא טרח לצפות בעצמו בקלטות הוידאו (ובכל חומר הראיות), גם בהנחה שההגנה לא טרחה להציגם? האם אינך סבור, שבמסגרת חובתו של בית המשפט לנסות לגלות את האמת חובה עליו לעשות זאת? אני, בניגוד לך, די בטוח שבית המשפט צפה בעצמו בקלטות. לסיום, אספר לך סיפור הידוע לי מידיעה אישית: במשפט אזרחי טענה ההגנה, שהתביעה באה לעולם בעקבות עסקת קנוניה שנעשתה בין נוכל (בעל עבר פלילי) לבין התובע, לפיה הנוכל הציע לתובע עסקה זו: התובע מצידו יסכים שתוגש תביעה בשמו והנוכל יעמיד עו"ד שיגיש את התביעה וינהל את המשפט, כאשר הנוכל יישא בכל הוצאות המשפט. אם התביעה תתקבל - יחלקו הנוכל והתובע ביניהם את השלל. יודגש, כי לתובע לא היה עניין להגיש את התביעה בעצמו והתביעה לא היתה מוגשת אלמלא עסקת הקנוניה. בפתח שלב ההוכחות הפעיל בית המשפט על הנתבע לחץ כבד להסכים לפשרה "נדיבה" מאד שבית המשפט הציע מיוזמתו (הנתבע ישלם 30,000 ש"ח לעומת סכום תביעה של כ- 300,000 ש"ח). הנתבע סירב וזה גרם לשופט לכעוס עליו מאד ולהענישו ומכאן ואילך התחיל להתנכל לנתבע. למשל, הוא דחה באופן אוטומאטי כל התנגדות של הנתבע וקיבל באופן אוטומאטי כל התנגדות של התובע. שיא ההתנכלות היה, כאשר השופט סירב לשמוע ולקבל כראייה קלטת של שיחה, הסותרת את עדות התובע, והוא גם אסר על הנתבע אפילו רק להשמיע את הקלטת לתובע לשם קבלת תגובתו לדבריו בה לעומת דבריו בעדותו. זו דוגמא אחת מרבות, חמורות יותר, לשחיתות מוסרית ולחוסר הנכונות של שופטים רבים לטרוח כדי להגיע לחקר האמת. |
|
||||
|
||||
אני מניח שגם לך ברור שלא די בסיפור של מקרה בודד כדי להוכיח טענה כל כך כללית וגורפת, ואני גם מניח שממילא לא ניתן יהיה לשנות במספר חילופי דברים רושם שנצבר במשך תקופות ארוכות, ולכן אני מציע שנסיים בכך חלופי דברים אלה, ונישאר חלוקים בעניין השחיתות בבית המשפט שלטענתך, כך הבנתי, כל השופטים שותפים לה. |
|
||||
|
||||
כן, אפשר לסיים. רק תיקון קטן: לא אמרתי שכל השופטים מושחתים. רק רבים מהם. שבת מבורכת. |
|
||||
|
||||
הנה עוד מקרה לשחיתותה של מערכת המשפט, לפחות מוסרית. אגב, כמה מקרים ישכנעו אותך? |
|
||||
|
||||
אני חושב שנכון לעשות זאת באחוזים. הבה נאמר סיפורים כאלה (אגב, לא קראתי בדיוק. בהנחה שאכן אין ויכוח על כך שמדובר שם בשחיתות.) על 40 אחוזים (סתם זרקתי מספר) ממספר השופטים ישכנעו אותי. |
|
||||
|
||||
אם הרף להגדרת מערכת משפטית כמערכת מושחתת הינו 40% שופטים מושחתים מתוך כלל השופטים ובהנחה הסבירה, שמספר מקרי השחיתות הנחשפים הינו חלק קטן מאד מתוך כלל המקרים, אזי מערכת המשפט שלנו אכן אינה מושחתת ואתה יכול לישון בשקט. אני, לצערי, בהחלט לא ישן בשקט. אגב, חבל שלא קראת. כדאי לך. |
|
||||
|
||||
כמה מקרים של חשד סביר בשחיתות אתה יכול לספור? |
|
||||
|
||||
אני מבחין בין שחיתות קלאסית/קשה (שוחד, למשל) לבין שחיתות מוסרית (למשל, מתן החלטה או פסק דין כ"עונש" על דחיית הצעת בית המשפט לפשרה או "סתם" מתוך קלות דעת וחוסר אחריות). אני משער שמספר המקרים של שחיתות קלאסית אינו גדול. לגבי שחיתות מוסרית - להערכתי הם רבים מאד ועולים אולי על 50% מכלל המשפטים (בודאי שכך, אם כוללים בהם גם תיקי תעבורה). אני יודע מידיעה אישית על עשרות מקרים כאלה. למשל, מקרה אחד, בו בית המשפט העליון נתן שתי החלטות סותרות, רק משום שהתיק הועבר לו ע"י מזכירות בית המשפט בטעות פעמיים. פרט לכך, מפעם לפעם אנו שומעים על החלטות או פסקי דין, שההסבר הסביר ביותר להם הוא שחיתות מוסרית. |
|
||||
|
||||
נראה לי שאולי כדאי להפריד בין מה שאתה קורא "שחיתות מוסרית" לבין סתם החלטות לא טובות או לא עקביות. גם שופטים עובדים באילוצים של זמן ונסיון וכאלה. מעבר לזה, אני תוהה אם לתהות בציבור לגבי שחיתות של החלטות ספציפיות של שופט ספציפי זה בכלל חוקי. זה דיבה? בזיון בית־המשפט? משהו אחר? |
|
||||
|
||||
אני זוכר במעומעם אירוע דומה, מישהו מפורסם, אולי סופר? שמתח ביקורת על פסק דין מסוים והואשם בבזיון, איני זוכר אם הבזוי היה על הביקורת או על הדרך בה נוסחה. |
|
||||
|
||||
סליחה, תיקון. ...אם האישום היה על הביקורת או על הדרך בה נוסחה. |
|
||||
|
||||
אם אין ביסוס מתאים, זה עלול לגרום להעמדתך לדין באשמת ביזוי בית המשפט. |
|
||||
|
||||
אתה כ"כ מתוסכל, ששכחת שכבר הזכרת את הסיפור הזה (תגובה 561395). |
|
||||
|
||||
בקיצור: בית משפט אחד שפט את י"ע בניגוד לדעתך. ומאז אתה לא מאמין לשופטים בישראל. בעיני פרשת תאיר ראדה מתחילה להראות דוגמה ל"טרחנות ראייתית". גם אם לא מתקרבת למה שקורה עם מסביב לי"ע. |
|
||||
|
||||
אם אתה מתכוון לכך, שבית המשפט הרשיע את יגאל עמיר פסק בניגוד לדעתי ביחס להרשעתו - אתה טועה. אם אתה מתכוון בכך לכליאתו בבידוד - אתה צודק וזו בהחלט עוד דוגמא לשחיתותה המוסרית של מערכת המשפט. אני חושב שמערכת המשפט מסואבת ומושחתת מוסרית מזה שנים על יסוד מידע והיכרות אישית ובלי שום קשר ליגאל עמיר. אבל לך נוח, כנראה, לתפוס אותי בדרך שאתה תופס. זה די נפוץ במקומותינו, וחבל. |
|
||||
|
||||
מדוע פרשת תאיר ראדה מתחילה (ממתי ?) להיראות כטרחנות ראייתית ? האם אתה יכול להסביר בכמה דוגמאות מדוע אתה חושב כך ? ואם הערעור יתקבל בבית המשפט העליון (דבר שלדעתי יש לו סיכוי לא רע) גם תמשיך לחשוב כך ? כי במקרה כזה אני אזכיר לך . . . |
|
||||
|
||||
זו כבר הפעם השניה לפחות שאני רואה של הצגת "גילויים מסעירים" שבסוף מתברר שאינם. אם יתקבל ערעור: אשנה את דעתי. אבל למה פונים לבית המשפט של הציבור במקום לחכות לערעור? כמובן, הגרסה ה"מבוססת" הזו לא מנעה ממנו לטעון טענה שונה לפני כמה חודשים: העיקר שיזכו אותו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |