|
מבלי להכנס למקרה הספציפי הנדון (שכן אינני מכיר אותו), אתייחס באופן כללי: מדינת ישראל כופה על אזרחיה שירות חובה בצבא ההגנה שלה, שרות בן שלוש שנים. במדינות מתוקנות בהן הצבא איננו "צבא העם", אלא צבא שכירים, ו"חייל" היא מילה המתארת קרירה, ולא שלב בחיים (ודבר לא נאמר כאן לחיוב או לשלילת "צבא העם" והאם הוא צורך חיוני של מדינת ישראל), לא יכול להרשות לעצמו הצבא ביטויי פחד (לבטח אינו יכול למנוע את הפחד עצמו). ביטויי הפחד שפיטים מכיוון שהלחימה הינה המקצוע, החייל משתכר בשמה. בצה"ל, בו נכפה השירות הצבאי על מרבית הבאים בשעריו, ישנו טעם לפגם בשיפוט הפחד, כאשר מראש לא ניתנה הבחירה בידיו של החייל באם להפוך כזה, ואז אולי למצוא עצמו בסיטואציות בהן יידרש לאומץ והקפדה על נהלים. מובן מאליו שרצוי כי לא יצוצו תופעות כאלה, אך מובן מאליו גם שאין קייס מוסרי לשפוט את אותן התופעות.
|
|