 |
|
 |
||
|
||||
 |
רק כש 500 איש יתנגדו לכיבוש (קרי : יסרבו לשרת בשטחים) רק אז יפול הכיבוש. ויפה שעה אחת קודם! עורו בהמוניכם, התנגדו! אל תלכו כצאן לטבח בשמם של פוליטיקאים ציניים. חייל (בסדיר ובמיל): חייך יקרים, שמור עליהם! |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה כל-כך מופלא במספר "500" שדווקא הוא זה שיביא לנפילת הכיבוש? אגב, אני נוטה להסכים עם שי כהן שאומר שעל כל שמאלני שלא משרת בשטחים, יהיה איש ימין שכן ישרת שם - ואז אפילו את שבריר המוסריות האחרון שלהם יאבדו כוחות צה"ל בשטחים. אולי, בעצם, אנשי השמאל צריכים *להתנדב* לשרת בשטחים, ולדאוג לשמור על כוחותינו שלנו שלא יבצעו מעשי התעללות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא זוכר את ליבוביץ' אומר דבר כזה, לא מתאים לו לנקוב במספר; יתכן שהוא נקב בו כ 'אילוסטרציה' (כלשונו) למצב בו ההתנגדות לא תהיה מוגבלת למספר יחידים, אלא תהוה תנועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען הרשומות, הנה ציטוט הרלוונטי מהמאמר המקורי "לא הטריטוריה היא הבעיה אלא האוכלוסיה...[שעליה] נצטרך לכפות את מרותנו. הכללתם... בתחום שלטוננו פרושה - חיסול מדינת ישראל כמדינת העם היהודי...התמוטטות המבנה הסוציאלי שהקימונו...והשחתת האדם - היהודי והערבי כאחד...כל התוכן של המפלצת הקרויה 'א"י השלמה' לא יהיה אלא קיום המנגנון השלטוני-מנהלי שלה...מדינה השולטת על אוכלוסיה עוינת...תהיה בהכרח מדינת ש.ב. עם כל מה שמתחייב מזה כהשלכות על רוח החינוך, על חופש הדיבור והמחשבה ועל המשטר הדמוקרטי...יש חשש שגם צה"ל...יתנוון ע"י הפיכתו לצבא-כיבוש..." ישעיהו לייבוביץ, מארס 1968 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לליבוביץ' היו מאמרים רבים על השחתת המדינה כתוצאה מהכיבוש. כאן, הוא לא מדבר כלל על הסרבנות. מדוע ציטוט זה נחשב רלוונטי לנושא?? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו גם היו אבל זה היה הראשון (עד כמה שידוע לי) וממנו נמשך קו ישר למה שהוא אמר, למשל 20 שנה אח"כ: "אני חושש מאד שבמדינת-ישראל יוקמו מחנות ריכוז ל'בוגדים' יהודים...היום אני דורש מכל אדם הגון שיחד איתי יכריז שהוא בוגד בערכים המקודשים היום בארץ!" הקשר בין הציטוט לפתיל ברור לחלוטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שהלוואתי את כל ספרי ליבוביץ' (שלו ועליו) לחבר, אינני יכול להבטיח, אך נדמה לי שהיה מאמר דומה פחות משלושה חודשים לאחר הכיבוש. ובכל-זאת, ליבוביץ' דיבר על הסרבנות (בעניין לבנון) ישירות, וזה היה יכול להיות רלוונטי יותר. אבל לא חשוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה עדה אושפיז (הארץ) הביאה ביום שישי את הציטוט הבא "...מכאן השיפוט על 140 הסרבנים לפעולות בלבנון ההופכות את צבא ההגנה לישראל לצבא כיבוש לישראל, המקבלים עליהם לשאת בתוצאות של סירובם זה, הללו הם גיבורי ישראל במובנה של הגבורה האמורה בסימן הראשון של שולחן ערוך: 'שלא להתיירא מפני המלעיגים'... אם תהיה לתופעה קיבוצית, אפילו של מיעוט בלבד, היא עשויה לערער את הקונסנסוס הלאומי-פאשיסטי בקרב הציבור כולו ולהיות ראשית הדרך לחזרה מן החייתיות אל תכנים אנושיים ויהודיים של קיומנו הלאומי". ישעיהו ליבוביץ, "האדם הלוחם ומדינתו", נובמבר 1985. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת נמאס מהתירוץ הדלוח הזה. המחסום עצמו הוא מעשה ההתעללות העיקרי. הסדיסטים למיניהם מספקים רק את הדובדבן שבקצפת על עוגת הכיבוש. ואגב - אני לא משוכנע בכלל שהמתעללים באים דווקא משורות הימין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליבוביץ' אמר "ויפה שעה אחת קודם"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. נתחיל מ-500 סרבני שירות שטחים, נגיע למאה אלף סרבני שירות בכלל, ואחר כך לשני מיליון סרבנים. ומי שישרוד יוכל להשתפך בנוסטלגיה, שהיתה פעם מדינה בשם ישראל, ואפילו היתה די מוצלחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם לדעתך לחייל בצבא הכיבוש הנאצי שבגרמניה היתה אפשרות להתגייס לצבא ולסרב רק לפקודות שדגל שחור מתנוסס מעליהן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אבל לחייל ישראלי יש אפשרות כזו. האם, לדעתך, לצבא ההוא היתה אפשרות לא להתגייס, או להתנות התגייסות באי-שירות בשטח כבוש? האם, לדעתך, השוואה בין נאצים לבין מי שדעתו שונה מדעתך היא דבר חכם במיוחד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא השוויתי אף אחד לנאצים, אבל אתה בשאלתך הראשונה עשית זאת ובגדול. התשובה היא שחייל גרמני שהיה מסרב לשתף פעולה עם הכיבוש הנאצי היה כנראה מושלך לכלא. נו, אז? נעזוב את הנאצים. מסתבר שיש שלושה סוגים של חיילים בצה"ל: כאלה שחושבים שזה בסדר גמור לעכב אמבולנס במחסום במשך שעות ארוכות (עליהם לא נדבר הפעם), כאלה שחושבים שעיכוב של אמבולנס במחסום הוא פקודה שדגל שחור מתנוסס מעליה, וכאלה שמאמינים שמעל המחסום בעצמו מתנוסס הדגל השחור. אני כרגע מתלבט אם אני עדיין חייל מהסוג השני או שהגעתי כבר לסוג השלישי. חיילים מהסוג השלישי לא רואים אפשרות לסרב לפקודות נקודתיות כי הם רואים את הדגל השחור מתנוסס מעל כל פעולה שהם נדרשים לבצע בשטחים. החיילים האלה לא מאמינים שבעצם ישיבתם במחסומים הם מגנים על אזרחי ישראל מפני פגיעה. החיילים האלה רואים את מה שהאזרחים כנראה לא כל כך רואים: איך בכל מחסום כזה נולדים השהידים הבאים, ואיך מהרגע שהם נולדו שום מחסום כבר לא יעצור אותם. הממשלה, שתמיד חשבנו שתפקידה לראות דברים כאלה ולהפיק לקחים בהתאם, פועלת הפוך מההגיון כשהיא יוזמת עוד ועוד חיסולים וכיתורים וסגרים וחישופים אפילו בידיעה שכל אלה יביאו עוד ועוד פיגועים, ולקצינים זוטרים כמוני נראה שאת מה שאנחנו רואים בשטח הדרגים הבכירים פשוט מכחישים. באופן טבעי מגיע השלב בו כמעט כל חייל אומר לעצמו שהוא לא מוכן לקחת חלק בעסק הזה ולא משנה מה יעשו לו. אנחנו מתחילים לחשוב שעדיף לשבת בכלא כבר עכשיו מאשר לקחת חלק בפשעי מלחמה שעליהם נצטרך לתת את הדין בעתיד, לא רק לבתי משפט בינלאומיים למיניהם, אלא לעצמנו, לילדינו ולנכדינו. ולמה שנחשוב אחרת? מישהו בכלל מנסה לדבר אלינו בגובה העיניים? אל תצחיק אותי. כמו כל בעיה בצבא, גם את הבעיה הזאת הצבא מנסה כרגיל לפתור בשיטת האיומים והכוח. כשהיה מדובר בקומץ קטן של אנשים, נהגו להתייחס אליהם בזלזול, לזרוק אותם כמה חודשים לכלא ואז להעיף אותם החוצה מהצבא שלא יהיו דוגמה רעה לאחרים. עכשיו כשיש כבר מאתיים שחתמו ומאחורי כל אחד מהמאתיים האלה יש לפחות עוד עשרים שמתלבטים אם לחתום (ואני אחד מהם), הגיע הזמן למצוא נימוקים קצת יותר משכנעים כדי לגרום לי ולתשעה עשר האחרים להסכים לשרת בשטחים ולא ללכת בעקבות אלה שכבר חתמו על מכתב הסירוב. איומיו המגוחכים של הרמטכ"ל ורמיזותיו לגבי הפוליטיקאים שעומדים מאחורי היוזמה הם בדיוק הדבר הכי מטומטם שאפשר לעשות במצב כזה, כי אחרי הכל, לא נעים להגיד אבל הרמטכ"ל צריך אותי ואת חבריי הרבה יותר מאשר אנחנו צריכים אותו ואת שכמותו. גם האיומים שאתה השמעת על חורבן המדינה לא לעניין, ותאמין לי שהם לא ישכנעו אף מתלבט ללכת לשבת במחסום. באיומים לא תשיגו את המטרה, אלא להפך, רק תרחיקו מכם את אלה שעדיין מתנדנדים. נשאר רק לראות כמה מאות (או אלפי?) חיילים צריכים לחתום על מכתב כזה כדי שגם למופז, גם לפואד וגם לשרון ירד סוף סוף האסימון. ההימור שלי הוא שאצל מופז זה יקרה ביום בו יודיעו לו שנגמר המקום בכל בתי הכלא הצבאיים ויש עוד איזה עשרים חיילים וקצינים שנשפטו הבוקר למאסר על סירוב לשרת בשטחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא האלמוני הנ"ל, אבל אני מסכים (כמעט) עם כל מילה שלו. בשבילי הדגל השחור מתנוסס מעל המחסום עצמו. אני חי היום עם מעשים שעשיתי, חלקם חוקיים וחלקם בידיעה, בהסכמה או בהעלמת עין ושאני מצטער עליהם. זה החלק הקל, מכיוון שלא הרגתי אף אחד, לא הרמתי יד על אף אחד, שלא להגנה עצמית ואפילו העדתי במשפט של שוטרי מג"ב, שהתעללו בעציר פלסטינאי. החלק הקשה, הוא כל אותם מקרים להם הייתי עד ושתקתי. התעללויות סדיסטיות, ירי ללא הצדקה, גרימת נזק לרכוש פרטי, מעצרים שרירותיים (טוראי בן יומו יכול לעצור פלסטינאי ל 96 שעות בטענה "הנ"ל התנהג בצורה חשודה") ועוד. למה שתקתי? כי גם מפקדי ידעו, ראו, שמעו ושתקו. כי מ"מ שלי, שניסה למנוע מחיילים ותיקים להרביץ לאזרח קיבל מכות מהחיילים ושתק. כי מפקד החטיבה לחץ יד לצלף, שהרג מידה אבנים בן 14 מחצי קילומטר, והעלה על נס את מקצועיותו. והכי גרוע, כי לא ראיתי בהם בני אדם שווים לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסבר לי: כיצד יכול דגל שחור להתנוסס מעל מחסום? הוא יכול, לכל היותר, להתנוסס מעל ההתנהגות שלך במחסום. אתה היית עד למעשים שהיו עבירה על חוקי מדינת ישראל ולא דיווחת, כך שגם אתה אינך נקי. הפתרון שלך הוא עקבי, להמשיך לעבור על החוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגבלת התנועה (למעשה איסור תנועה) על האוכלוסיה הפלסטינית בלבד תוך פגיעה קשה באורח חייהם (סטודנטים/תלמידים לא יכולים לנוע בין הבית ומוסד הלימודים, אנשים לא יכולים לצאת לעבודה ועל טיפול רפואי לא דחוף אין מה לדבר) היא ענישה קולקטיבית ופגיעה בזכויות האדם. ברור לי, שזהו צעד הכרחי בשמירה על בטחון התושבים היהודים ועדיין בעיני מתנוסס מעליו דגל שחור. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |