בתשובה לג'וד, 03/01/11 8:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"לעולם לא" איננו ביטוי כבול. "לעולם" הוא תיאור זמן נרדף ל"תמיד" (בזמן עתיד, כפי שנכתב בדיון) והשלילה צריכה לבוא במקום מתאים במשפט. לכן ההתעקשות לשים את ה"לא" במקום לא מתאים גורמת לעילגות. ___________________ למה יקראו SHEM גם אם יהיה מנוקד SHAM ? כי רוב האנשים לא רגילים לקרוא ניקוד, אפילו אם הם יודעים לעשות זאת. אני עוברת עשרות פעמים ליד מושב משען, מסתכלת בכתיב האנגלי ורואה שצריך לקרוא MASH'EN, ועדיין המילה נראית לי כמו הנקודה שביקש ארכימדס כדי להזיז את העולם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הייתכן שמטרת תרגום שם הספר היה לרמוז על הז'אנר שלו ("עולם" - משמע מדובר על ספר פנטזיה או מד"ב) ולהיות מספיק קליט (דרך משחק המילים עולם-לעולם) עבור מיתוג הספר ולא להעביר באופן מדוייק את משמעות הכותרת האנגלית? השיקולים לתרגום שם הספר שונים מהשיקולים של תרגום שאר הספר. למשל, ראיתי שהספר של מאיר שלו "הדבר היה ככה" נקרא באנגלית: סבתי הרוסיה ושואב האבק האמריקאי שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ו"רומן רוסי" נקרא באנגלית The Blue Mountain. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא לדבר על התרגום האנגלי של התנ''ך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הנחתי ככה. לא 'רוב האנשים לא רגילים לקרוא ניקוד' אלא בוגרי שיטת ''בלי סודות''. זה מאד עצוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באמת חושבת שכוונתך לשיטת ''המילה כמכלול''. בוגרי ''בלי סודות'' הם בני דורי, ואחוז האנאלפביתים בקרבנו נמוך למדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, השפה כמכלול, כנראה היו לגישה הזאת כל מיני יישומים מעשיים. אנאלפביתים את מתכוונת אנאלפביתים לניקוד, כמובן. וכמו שאמרת, זה גם המחסור בספרים מנוקדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנפתחקמצים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בוגר אלפוני וכמו רוב (אם לא כל) קוראי העברית הילידים החילוניים (בוגרי כל השיטות כולן) מדלג על הניקוד ככל האפשר. למה את חושבת שזה עצוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושבת שהבעיה היא בשיטת הלימוד. הבעיה היא מובנית בשפה, שרובה בלתי מנוקדת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא קשור לשפה ספציפית, זה קשור לדרך שבא אנחנו, בני האדם, קוראים. אנחנו לא קוראים כל סימן וסימן, אלא בבלוקים. לכן לוקח כמה שניות למצוא את הטעות בשלט הזה http://www.telegraph.co.uk/news/picturegalleries/pic... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בן כמה אתה? כל מי שהוא היום בן 35 ומעלה יודע לקרוא ניקוד כי כך למד קריאה בכיתה אל"ף. זה עצוב כי זו עלגות מושרשרת. בלי ניקוד אי אפשר להסביר לך (כנציג הדור) שיש לומר מֵביא ולא מָביא, מַציב ולא מְציב, הֵביא ולא הִביא, לָכֿוד ולא לַכּוד, מְטוסים ולא מָטוסים, מַסוקים ולא מְסוקים, וּפֿתאום ולא וְפּתאום, וְלפני ולא וּלפני, תאמר איך שבא לך, אי אפשר להראות לך איך לבטא ולמה. נכון שגם מי שיודע לקרוא ניקוד לא תמיד יודע מה הניקוד הנכון אך בכל זאת יש כללים, הוא יכול להסיק מפועל אחד לפועל אחר דומה לו, והוא יודע לקרוא את המילה המנוקדת ולתקן את עצמו. אני באמת מתפלאת - איך מלמדים דקדוק ללא קריאת ניקוד, איך מלמדים תנ"ך? ואיך אדם בונה את שפתו ולומד מקריאה מילים חדשות שאינו מכיר? איך הוא קורא 'דוחן', 'אשתקד', 'דימוס', 'ארכובה', 'דה פקטו'. ידעתי שהמצב רע אבל לא ידעתי שהוא רע עד כדי כך. התעסקתי פה ושם בתרגום ספרות, ובאמת התפלאתי לשמוע שמות שהיו מנוקדים בספר מבוטאים שוב ושוב בצורה שגויה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה אנשים, כולל תלמידים היום, יודעים לקרוא ניקוד כשמתכוונים לקרוא אותו, אבל האסוציאציות הן מטבען אוטומטיות ויכולות ללכת לכיוון אחר. במקרה של אין-שם האסוציאציה תיגבר, לדעתי, על הניקוד. את ארבע המילים שציינת אני מכירה משמיעה. אין לי מושג איפה אפשר להתקל במילה ''דה פקטו'' מנוקדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד תהיתי מהיכן הגיע ה"מָבינים" לשיר המפורסם ההוא. כנראה שהמשורר שם צעיר מן הגיל הקריטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקסים, בלי מאמץ היא מבצעת בדייקנות את כל מנעד הניואנסים והמניירות של הפרודיות על הז'אנר הזה. :-) אבל באמת זה נחמד, היא נורא שמחה ונורא אוהבת את עמוס (במלרע!) שלה, הוא בטח מבסוט מהשיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו גיגלתי וראיתי שאת צודקת! נפלתי בפח. למען האמת הליווי המוסיקלי נשמע לי עדין בשביל הז'אנר והמילים יפות בשביל הז'אנר, וכמעט כתבתי לאפופידס על כך. חבל שמחקתי, הייתי יוצאת גדולללה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו עולה בי התהייה אם יש בכלל ז'אנר שזו הפרודיה שלו, או שזו פרודיה בלי ז'אנר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני נפלתי, למרות שקל היה לנחש (בדיעבד) שמדובר בפרודיה מושקעת במיוחד. מרוב שהיא מושקעת זהו נדמה לי הקליף בו צפיתי הכי הרבה פעמים ב-2010. (מצד שני, קליף השנה שלי ב-2007 היה זה, כך שאי אפשר לדעת...) דברייך נאמנים עלי כאילו התרחשו בנוכחות שישים ריבוא עדים כך שיצאת גדולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שניכם צודקים, אבל תראו משהו באמת מצחיק: וכמובן המנצח של כל הזמנים, שיר הטרולולו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, חומר משובח, גם אם לא מן הסוג שיגרום לי לצפות בו יותר מחמש-שש פעמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה היפני הכי מוזר שפגשתי מימיי. ועוד קורא לעצמו עמוס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היפנים אכן מוזרים עד מאוד, אבל איש קטן ואפור כמוני, שאפילו ליבו של המיינסטרים פרינג'י מדי עבורו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוהיו, יפני מיינסטרימי מתחזה סאן, אני שוברת את הראש מאתמול ולא מבינה למה ניטפלת לקליפ של לוסיה, זאת הבחורה? יש קצת דמיון לקארין של עמוס, הפנים, התלתלים השחורים, או שזה המבטא? הקמפיות? (אם זה קמפי, אני לא בטוחה שאני יודעת מה זה קמפי) געגועים לכריות כתפיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוהיו גוזאיימס גם לך (כתבתי את זה בבוקר)! אומנם לקח לי זמן, אך זה לא גרע מאומה מהתפעמותי מן השליטה שלך ביפנית על כל רבדיה. לגופו של עניין, לא ברור לי מדוע נטפלתי לקליפ הזה - אולי זו המימיקה, שפת הגוף והריקוד, אולי התלתלים ואולי אלו דווקא היכולות הקוליות המוגבלות. מה שבטוח הוא שזה בגלל שהוטל עלי ללמוד לשיר את היצירה, שלא היתה מוכרת לי קודם לכן, במסגרת אירוע במקום העבודה. אם את מחפשת תבנית, אז היצירה ששמעתי הכי הרבה עד כה היא כנראה זו ובסיכום על עשר השנים האחרונות בלבד הייתי מהמר על זו. שתיהן אגב מוכרות לי ללא קשר לאינטרנט, אותה אני מאשים בהתדרדרות הנמשכת בטעמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני תהיתי איך הגעת לקליפ הזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר אפשר לגלות שאפופידס זה קיצור של ''עמוס'' ובגלל הקליפ המעפן הזה ברחתי מהפוסטמה. (לא זוכר איך הגעתי אליו.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקליפ הזה ''רץ ברשת'' באופן ויראלי לפני כמה חודשים, כלומר רבים העבירו אותו הלאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בן 40. כולם (גם אני) יודעים לקרוא ניקוד. אבל כמו שאני יודע לעמוד על הראש ומעדיף לעמוד על הרגליים, וכמו שאני יודע להשתמש בגימטריה ומעדיף ספרות דצימליות. ככה אני יודע ניקוד ומעדיף לקרוא טקסט לא מנוקד. זה לא קשור לגיל או לשיטת לימוד, זה קשור לדרך בה המח האנושי קורא (אנחנו קוראים מילים ולא סימנים). הניקוד לא מקל על הקריאה הוא רק מקשה עליה. בוודאי שאפשר להסביר לי שאפשר לבטא באופן שונה שתי מילים שכתובות באופן זהה, אני לא אדיוט. הסיכוי שאתקל במשפט סביר במילה "נחש" ולא אדע אם הכוונה לציווי או לבעל החיים הוא סביר כמו הסיכוי שאתקל בחייזרים שירצו לקרוא את מוחי. כמו שלא אלך עם כובע נחושת על מנת למנוע מהחייזרים לקרוא את מוחי, ככה גם לא אקרא ניקוד על מנת להבדיל בין נחש לנחש. אפשר (וזה מה שנהוג בספרים לאנשים מבוגרים) לכתוב את מילה שמופיע בפעם הראשונה ושסביר שאדם יטעה בניקוד שלה בעזרת ניקוד, אבל זהו, פעם אחת מספיק. אחרי זה זה סתם כאב ראש שלא עוזר. את המשפט "נכון שגם מי שיודע לקרוא ניקוד לא תמיד יודע מה הניקוד הנכון אך בכל זאת יש כללים, הוא יכול להסיק מפועל אחד לפועל אחר דומה לו, והוא יודע לקרוא את המילה המנוקדת ולתקן את עצמו." כתבת בלי ניקוד במשך כמה שניות, תנסי לכתוב אותו עם ניקוד *ללא אף שגיאה*. אם תעשי את זה בפחות מדקה אני אשקול לשנות את דעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בן 40? מן הסתם היית מהראשונים שלמדו בשיטת השפה כמכלול. התשובה שלך ממחישה היטב את מה שהשיטה עוללה. טוב, זה נושא למחקר פסיכולוגי בלשני מעניין. אולי אחר כך :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור תגובה 560784 למדתי לקרוא מאלפוני, ספר שהיה מיושן כשאני התחלתי ללמוד לקרוא. מעניין, אגב, איזה שיטה הצליחה לייצר אדם שמסוגל מצד אחד להיות לא להבין שני משפטים פשוטים שהוא קורא ומצד שני להיות בטוח שהוא מסוגל ללמד אחרים לקרוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אתה האלמוני ההוא, הנעלב... התלמידים לא אשמים השיטה אשמה. יאללה, אני יוצאת למוסך, אחר כך אני משתקעת בפרויקט לימים הקרובים, נשתמע מאחורי זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע מה זה ומי זה "האלמוני ההוא, הנעלב...", אבל אולי אם תורידי קצת מהתגובות את המינונים של אתה-כזה ואתה-כזה ואתה-ככה ואתה ממש כמו יגאל תומרקין, יהיה פחות סיכוי לאלמונים נעלבים. (לא נעים להשיא עצות כמו איזה סבא בן מאתיים, לא אוהב את עצמי בתפקיד הזה. אגב כדי שלא תשאלי: גילי צעיר מ 35 אבל אני נורא חכם) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהלן ארז הצעיר בן ה-25. אסביר למה כוונתי באומרי שהתגובה של האייל האלמוני הנעלב1 ממחישה את מה שעוללה השיטה, ומדוע לא כיוונתי נגדו אלא נגד השיטה. כתב האייל העלום: "....אני יודע ניקוד ומעדיף לקרוא טקסט לא מנוקד זה לא קשור לגיל או לשיטת לימוד, זה קשור לדרך בה המח האנושי קורא (אנחנו קוראים מילים ולא סימנים). זהו בקליפת אגוז הרעיון של לימוד השפה המכלול, והאלמוני לא רק הטמיע את השיטה אלא גם את התיאוריה שלה. אמת שאנו קוראים מילים, אבל רק אחרי שהסימנים מוטמעים בנו היטב היטב. לא רק זאת, אלא שההטמעה צריכה לקרות בחלון גילים מסוים, ולראייה עד היום אינני קוראת אנגלית כפי שאני קוראת עברית, ודומני שכל האיילים ילידי הארץ יזדהו איתי. הַקשב איך ילדים מכל הסוגים, גם כאלה שלמדו בשיטת השפה כמכלול קוראים - על אף שהם למדו כביכול להתייחס למילה בשלמותה, הם מתעקשים לקרוא אות אות! ותוך כדי כך הקריאה הולכת ונטמעת בהם ותבניות סימנים הופכות למילים. כי ההטמעה אינה באה יש מאין. קרא בבקשה את השיר הזה, אתה מכיר את הסימנים (או רובם, או חלקם... תלוי מה למדת באוניברסיטה. מי שלמד מדעים מדויקים נהנה לפגוש את האותיות האלה במקומן הטבעי). טוב, אקל עליך, הנה הקראה של השיר בפי המשורר.2 עלתה בדעתי תהיה אם לרעיון לימוד השפה כמכלול היה סיכוי לתפוס בגרמניה. * ועוד כתב: "הניקוד לא מקל על הקריאה הוא רק מקשה עליה." כאשר אדם שגדל עם ניקוד קורא טקסט מנוקד הניקוד אינו מקשה עליו, ובעצם הקורא אינו מרגיש כמעט בקיומו של הניקוד. אני קוראת את התנועה A בלי לשים לב אם זה קמץ, פתח או חטף-פתח. אבל - כשו"ו החיבור לפתע מנוקדת בקמץ במקום בשווא, הייחוד קופץ ומזדקר לעין: חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת, אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן, עַל גְּלִילֵי כֶסֶף, וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ; מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף, עַל רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ וְדַר וְסֹחָרֶת. אני סקרנית לשמוע איך אתם קוראים את המשפט בקול רם בקריאה ראשונה. ברור לגמרי שהקריאה השתנתה, וזה נושא מעניין למחקר בלשני פסיכולוגי פדגוגי בשפה העברית. הסיבה להשתנות היא שיטת ההוראה, ואני חושבת שנועה צודקת כשהיא אומרת שלא רק זאת אלא גם מיעוט הספרים בניקוד לגיל הנעורים. אני גדלתי על ספרים מנוקדים - קופיקו, צ'יפופו, האסופית, ספרי ימימה טשרנוביץ, אריך קסטנר, ז'ול ורן, האנס כריסטיאן אנדרסן - ואלה רק מה שנמצא על המדף שלי במבט חטוף. * והמשיך ואמר: "... לא אקרא ניקוד על מנת להבדיל בין נחש לנחש." ברור שלא, אנו אמונים על הכתיב חסר הניקוד ולומדים לקרוא את המילה על פי ההקשר. אבל איך קראת את המילה אשתקד כשנתקלת בה לראשונה בילדותך? מתחרזת עם מוקד או עם מנוקד? ארכּוֹבֿה או ארכּוּבָּה, דימוֹס או דימוּס? (איילה מאחרת, נברתי בזכרוני בחיפוש אחרי מילה לועזית שלמדתי מהתרגומים הישנים מאד של ז'ול ורן ומה שצץ היה דה פקטו. את צודקת שזה לא סביר במיוחד, זה בטח היה פלמינגו. ) * ואף הוסיף: "... תנסי לכתוב אותו עם ניקוד *ללא אף שגיאה*. אם תעשי את זה בפחות מדקה אני אשקול לשנות את דעתי." זה מצביע על בורות כללית בנושא. אין סיכוי שאנקד נכונה את המשפט הזה גם בשעה. מלאכת הניקוד העברי היא מסובכת ומקצועית מאין כמוה. אני איני יודעת מתי יש לנקד בסגול ומתי בחטף סגול ואיפה לשים דגש. אינני יודעת אם יש לכתוב הֶחלון או הֶחלום, אחד מהם נכון והאחר שגוי - קבל את זה כתרגיל. אבל כשאראה את המילה מנוקדת בפעם הבאה יש סיכוי שאזכור זאת וגם אבין את הסיבה בגלל חוקי ה"א הידיעה. ואמשיך, כמובן, לעשות שגיאות אחרות כי עברית קשה שפה. 3 * מה דעתך על השלט הזה? _ 1 תגובה 559663 2 'מחכים לברברים' מאת קונסטנטיןקוואפי 3 במקרה של ספק מוטב לנקוט את הכלל הרגיל ולשגות, מאשר להתייפייף ביוצא מן הכלל ולשגות, כי התוצאה מביכה עוד יותר. מצד שני, בעצם, הנסיון לדקדק הוא בעצמו ראוי לציון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארז, אני מבטלת את התרגיל שנתתי לך כי לדעתי בשני המקרים זה בפתח. אתן לך תרגיל אחר אחרי אישוש עם ערכאות מוסמכות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שזכרתי את הקטע הקשה שלך עם יגאל תומרקין, אם זה גרם לך להחליט שאני ארז לנדוור - אני לא הוא. ארז, כמו שאת יכולה לראות בדף הכותב שלו, הוא יליד 1972. http://www.haayal.co.il/author_Erez%20Landver חבל שתתאמצי עם התרגילים והערכאות, תרגילים אני עושה בפרינציפ רק אם הם בתחומים שמעניינים אותי ובאוניברסיטה שאני מרצוני הטוב והחופשי משלם לה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חייב לארז התנצלות. ואני מתנצלת שבכלל האמנתי שאת השטויות הצדקניות האלה כתב השמאלן החכם החביב עלי מכל עם הטעם הגרוע באמנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התנצלות לארז על מה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על שהתחזה לארז, כמובן. את צריכה לזכור שבעולמה המופלא של ג'וד, כל הדעות שלה הן נחלת הכלל. כולם יודעים שאמנות היא רק יופי. כולם יודעים ששחרור מחבלים לא מזיק לאיש. כולם יודעים שבארבעים שנה האחרונות אף ישראלי לא למד לקרוא, וכן הלאה. מכאן קל להבין שאם ג'וד התבלבלה וחשבה שהיא מדברת עם ארז, מובן מאליו שגם אני, את, שאר קוראי האייל ואולי אפילו האנושות כולה, התבלבלו גם הם. ועל הונאה חצופה זו, האלמוני חייב להתנצל. ויפה שעה אחת קודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולנו ארז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
I'm not
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושכחת שבעולמה המופלא כל הגברים רוצים תמיד לשכב עם כל הנשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אי אפשר לשכב עם כל הנשים שבעולם, אבל צריך להשתדל'' (כתובת על משאית בראזילאית שזכתה לחיי עולם בזכות ז'ורז' אמאדו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חוזר וממליץ על שיעור בהבנת הנקרא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאור רצף הניחושים הכושלים שלך לא יכלתי שלא להזכר בשורה חביבה מהסיפסונס: וברצינות, אולי תנחשי קצת פחות ותנסי לענות קצת יותר לעניין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני סקרן לדעת אם בקריאה ראשונה הדגשת או ריפית את הפ''א של ''רצפת'', והאם הנעת את השווא בצד''י. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הנעת את השווא בצד"י כי היום לא מניעים שוואים, וגם לא הייתי מנחשת שזה שווא נע. או שהתכוונת לרִצְפַּה דגושה? כן ריפיתי את הפ"ה אבל התפלאתי על זה אז בדקתי: בתנ"ך רִצְפַּה דגושה היא רצפת גחלים, ורצפה רפויה היא רצפה שדורכים עליה (אולי זו אותה הטיה כמו שכבה?). ביאליק יודע את זה, כל העברית כולה פרושה לפניו לשימושו. דבר אֶת רִצְפַּת הָאֵשׁ מֵעַל מִזְבַּחֲךָ זְרֵה הָלְאָה, הַנָּבִיא, וּנְטַשְׁתָּהּ לַנְּבָלִים – תְּהִי לָהֶם, לִצְלוֹת עָלֶיהָ צְלִיָּם וְלִשְׁפּוֹת סִירָם וּלְהָחֵם כַּף-יָדָם, וְאֶת-הַנִּיצוֹץ מִלְּבָבְךָ זְרֵה, וִיהִי לָמוֹ לְהַצִּית גְּלוֹם הַקְּטֹרֶת אֲשֶׁר בְּפִיהֶם וּלְהָאִיר עַל שְׂחוֹק הַזָּדוֹן, הָאוֹרֵב כְּגַנָּב תַּחַת שְׂפָמָם, וְעַל-הַצְּדִיָּה אֲשֶׁר בְּעֵינֵיהֶם. הִנֵּה הֵם הוֹלְכִים, הַנְּבָלִים, הִנֵּה הֵם בָּאִים וְהַתְּפִלָּה אֲשֶׁר לִמַּדְתָּם עַל-לְשׁוֹנָם, כּוֹאֲבִים אֶת-מַכְאוֹבְךָ וּמְקַוִּים תִּקְוָתְךָ – וְנַפְשָׁם אֶל-הֲרִיסוּת מִזְבַּחֲךָ יִשָּׂאוּ; וְעָטוּ אַחֲרֵי-כֵן אֶל-הַהֶרֶס וְחִטְטוּ בְגַל מַפַּלְתּוֹ, וְחִלְּצוּ אֶת-אֲבָנָיו הַמְנֻפָּצוֹת, וְשִׁקְּעוּ אוֹתָן בְּרִצְפַת בֵּיתָם וּבְגֶדֶר גַּנָּם, וּמַצֵּבוֹת עַל-קְבָרִים יְקִימוּן; וְכִי-יִמְצְאוּ בִמְכִתָּתָן אֶת-לְבָבְךָ הַשָּׂרוּף – לְכַלְבֵיהֶם יַשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ. וִיהִי הוּא הוּא הַמָּוֶת – נִשְׁמָעֶנּוּ וְנֵדָעָה. רְאֵה, שִׁפְעַת הַלַּיְלָה כִּסָּתְנוּ, שָׁפוּנוּ מַחֲשַׁכִּים, וּכְעִוְרִים נְגַשֵּׁשָׁה; נָפַל דָּבָר בֵּינֵינוּ וְאֵין יוֹדֵעַ מַה-נָּפָל, וְאֵין רוֹאֶה וְאֵין מַגִּיד, אִם-זָרֹחַ זָרְחָה לָנוּ הַשֶּׁמֶשׁ וְאִם שָׁקְעָה – וְאִם שָׁקְעָה לְעוֹלָמִים. וְגָדוֹל הַתֹּהוּ מִסָּבִיב וְנוֹרָא מִסָּבִיב הַתֹּהוּ וְאָפֵס מִפְלָט; וְכִי-נְשַׁוַּע בַּחֹשֶׁךְ וְכִי-נִתְפַּלֵּל – אֹזֶן מִי תִּשְׁמָע? וְאִם קִלְלַת אֱלֹהִים אַכְזְרִיָּה נְקַלֵּל – עַל-רֹאשׁ מִי תָּחוּל? וְכִי נַחֲרֹק שֵׁן וְאֶגְרֹף זַעַם נִקְפֹּץ – עַל-קָדְקֹד מִי יִנְחָת? אֶת-כֻּלָּם יִבְלַע הַתֹּהוּ, יִשָּׂא הָרוּחַ, וְכַאֲשֶׁר יֹאבְדוּ יֹאבֵדוּ; וְאֵין מִשְׁעָן עוֹד, וְאָזְלַת יָד, וְדֶרֶךְ אָיִן – וְהַשָּׁמַיִם מַחֲרִישִׁים; יוֹדְעִים הֵם מֶה חָטְאוּ לָנוּ, שְׁאוֹל חָטָאוּ – וּבִדְמָמָה יִשְׂאוּ עֲוֹנָם. פְּתַח אֵפוֹא אַתָּה אֶת-פִּיךָ, נְבִיא הָאַחֲרִית, וְאִם יֶשׁ-עִמְּךָ דָבָר – אֱמֹר! וִיהִי מַר כַּמָּוֶת, וִיהִי הוּא הוּא הַמָּוֶת – אֱמֹר! לָמָּה נִירָא מָוֶת – וּמַלְאָכוֹ רוֹכֵב עַל-כְּתֵפֵנוּ, וּבִשְׂפָתֵינוּ מִתְגּוֹ; וּבִתְרוּעַת תְּחִיָּה עַל-שְׂפָתַיִם, וּבְמִצְהֲלוֹת מְשַׂחֲקִים אֱלֵי-קֶבֶר נְדַדֶּה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל שאלת לגבי הפסוק ממגילת אסתר, לא על לשון ימינו. בכל מקום שנאמר במקרא "רצפה" מלשון ריצוף, מאריכים בריש, מניעים את הצדיק ומרפים את הפה. ובאמת, זאת בניגוד ל"ובידו רצפה" או "רצפה בת איה". זה לא דומה במאה אחוז ל"שכבה", כי שם השווא בכף נשאר מרחף גם כשמאריכים בשין ("שכבת זרע"). אולי הסיבה היא שאין שם מתג (געי) וההארכה היא רק מטעם טעם נסוג אחור. אפשר לשמוע את הקריאה המדויקת מאוד של נבוכדנאצר, פה. אפרופו, גם הוא כתב פעם פה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסע תימן ר' יעקב ספיר ''מבטאם בהאותיות ותנועות ונגינתם בהטעמים עפ''י יסודי הלשון וצחותה. אין בהם מעלגת לשון הספרדים ולא מאין בינת שפת האשכנזים. כי אלה ואלה שגו במבטא האותיות, תעו בהגה התנועות, פקו טעם הנגינות. אלה ואלה שחתו הקריאה הנכונה. בין רפיון בג''ד כפ''ת לחזקן לא יבדילו, בין אלף לעין לא יבדילו, בין בית רפה לואו, בין חית לכף רפה, בין כף דגושה לקוף, בין טית לתיו, בין תיו רפה לסמך לא יפרישו. ותהי לנו מחצית האותיות כשוא עשה עט סופרים חס ושלום. כן עם התנועות, איש לדרכו יפנו וינועו. אלה הקמץ יפתחו והצרי יסגלו. החולם יקמצו. האבות והבנים יחדיו(כי הראשונים אבות והשניים תולדות). לא ישאו פנים לאבות ותולדותיהן כיוצא בהם. ואלה ימירו חולם בצרי, ושורוק בחיריק, קמץ בשורוק,וחיריק בסגול. ובשוואין איש הישר בעיניו יעשה. יניחו ויניעו, יחטפו וינודו, ובכללים בלולים יעלו וירדו. והיה התנועה הקלה לתפארת, והחסון לנעורת, ובנגינת מהגים ומצפצפים בצלצלי שברים תרועה וכו' ...גם מהפכים מלעיל ומלרע, האומרים לרע עלה, ולעיל רדה. לא כן אחינו אלה יושבי תימן אשר שם תמשול לשון הערבי, בת העברי ואחות הארמי. והם יושבי הארץ מלפנים מאז גלו אלה בראשונה, ולא הורקו מגולה אל גולה. כנראה מהנהגותיהם עתה כבימים הקדמונים וכפי קבלתם. גם מגדלים בניהם מנעוריהם על המבטא העברי והדקדוק והטעמים. עד אשר תחשוב לו כלשון אמו. על כן עמד טעם הלשון בם, וריח השפה הנאמנה לא נמר מאתם.'' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, הוא אומר רִיצֶפֿס. איך הוא יודע, טעמי המקרא מסמנים שווא נע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתחת לריש יש קו אנכי, כינויו מתג/מאריך/געיא/געי. הוא מסמן שיש להאריך בקריאתה, ומכאן שמניעים את השווא שאחריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בואי בעוד 20 שנה, כשכבר אף אחד לא ילמד "השפה כמכלול", ותראי שעדיין לא יקראו ניקוד באופן שוטף - אלא אם כל הספרים, העיתונים, הטפסים ואתרי האינטרנט יתחילו פתאום לנקד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט יתכן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |