בתשובה לנועה ו, 29/12/10 10:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הרעיון, המעורפל משהו, הוא שילדים לומדים לקרוא כמו שהם לומדים לדבר, כלומר בלי ללמוד כללים, הם מסיקים את הכללים בעצמם. רעיון פסיכולוגי מושך לב אך שגוי עד העצם, ואיש לא טרח לבדוק אותו. לכן לא לימדו את הילדים אות וניקוד אלא הברות ומילים שלמות. לא למדתם קמץ-סגול-שֶ, קמץ-שין-שָ, אלא שירים על שָ הוא צליל בתוך מילה, העיקר שיהיה בלי כללים. אם רק יואב התקשה בקריאה כנראה המורה שלכם נטלה קצת יוזמה וחרגה מתוכנית הלימודים, ופירקה לכם את הקריאה לאותיות וניקוד. ילדים אחרים בני דורך, שהיום הם מבוגרים, לא יודעים לקרוא ניקוד. כלומר, הם מכירים את הניקוד, אבל הניקוד והמילים אינם מקשה אחת, הם אינם קוראים את הניקוד באותו קצב שבו הם קוראים את המילים. משהו כמו טעמי המקרא, אני מניחה, בשביל מי שלמד לקרוא אותם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
את מדברת על שיטת "השפה כמכלול". נדמה לי ש"בלי סודות" היה קודם. (גם אני, כמו נועה, לא מבין מה הם רצו להגיד ב"שָ הוא צליל בתוך מילה".) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שזה אותו דבר, השפה כמכלול היא הפילוסופיה ובלי סודות היא היישום. מתוך המרכז_לטכנולוגיה_חינוכית [ויקיפדיה]: מט"ח קידמה את גישת השפה כמכלול, בהוראת הקריאה. שיטה זו יובאה מארצות הברית, כשהרעיון המרכזי בה (אך לא היחיד) היה צמצום העיסוק הישיר בקוד האלפביתי והשמת הדגש על חשיפה מרובה לסוגי טקסטים טבעיים, רלוונטיים ואותנטיים מעולמם של הילדים. הספרים שפותחו לפי גישה זו נקראו "בלי סודות". בהמשך הערך כתוב: לקראת סוף שנת 2000, "הועדה להוראת הקריאה" בראשותה של פרופ' רינה שפירא ביקרה את שיטת 'השפה כמכלול': למרות שהגישה הפרוגרסיבית בחינוך הפכה להיות גישה מבוססת ומקובלת מבחינת ערכיה, נמצאו מתנגדים רבים לטענות הקוגניטיביות של גישת השפה השלמה. התנגדויות אלו הגיעו מכל קשת המחקר הקוגניטיבי, הבלשני, הפסיכו-בלשני, והנוירו-בלשני. טענת הטבעיות של רכישת הקריאה נשללה בתכלית, ואין כיום כמעט שום בלשן, פסיכו-בלשן או נוירו-בלשן, אשר תומך בה. אלא שהביקורת היא משנת 2000 והשיטה התחילה עשרים שנה קודם, בשנות ה-80. כמו שסיפרתי כאן פעם, בלי לדעת שום דבר על השיטה ובלי שום ידע חוץ מקומון סנס ראיתי תכף ומיד שמשהו פגום, כשהופתעתי לראות שאחייניתי החכמה (אוטוטו דוקטור לפיזיקה) באמצע כיתה אל"ף לא קוראת היטב, ואפילו לא הבינה מה אני רוצה כשאני מתקנת אותה ושואלת: זה אלף עם קמץ, איך קוראים את זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך הדו"ח: "כ 50% מהמורים דיווחו על שימוש ב"בלי סודות", מרביתם נעזרים גם בתוכניות אחרות. כמה מילים על שיטה זו שהיא השיטה הנפוצה ביותר בארץ לפי הסקר שלעיל. מט"ח המפיצים את השיטה מגדירים אותה כשיטה "מאוזנת" (ראה נספח 1). אנשי מט"ח דיווחו כי "בלי סודות" עברה שינוי מגרסתה הראשונה בניסיון להתאימה לגישת "השפה השלמה". מצאנו כי לאחר השינוי יש בה אכן יסודות ברורים של "השפה השלמה", אם כי יש בה גם יסודות מפרקים. הוועדה מוצאת לנכון לציין כי למרות שהשיטה שונתה, לפי מדיניות המשרד אותה לדבריהם מצאו כמוצדקת, ניתן היה לצפות ממוליכי שיטה המופעלת בכמחצית המערכת, שיערכו בדיקות והערכה של שיטתם. העדר בדיקה והערכה כזו, במיוחד בעת שינוי מהותי, נראה תמוה. אם מצרפים את "בלי סודות" בגרסתה החדשה לשיטות הפועלות ע"פ עקרונות "השפה השלמה" אזי ניתן לטעון כי אחוז לומדי הקריאה אשר לומדים לפי עקרונות השפה השלמה מגיע כמעט ל60%-, אך בהיותה שיטה עם יסודות מפרקים (אך יש להדגיש כי ללא כל היסודות ההכרחיים שמנינו), ניתן לעשות כל ניתוח סטטיסטי אחר." אפשר להתרשם ביוטיוב מתכניות הטלויזיה. יש דגש על הצגה ויזואלית של אותיות, הברות וסימני ניקוד, בלי לקרוא להם בשמותיהם ("איך אפשר לקרוא את זה?"). בנוסף מוצגות מילים עם הברות מסוימות בהקשרים של מערכונים, אבל זה ממש לא במקום. לפני כשנה יצא לי לראות כמה וכמה תכניות במרתונים, ואני זוכר שהתרשמתי לטובה. אם יש שם בעיה, היא בכך שלא מוצגות הברות קשות מדי (?). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |