 |
נשמע לי אירוני ואפילו משעשע לחשוב שהיוצרות התהפכו וכעת הרשות אינה שואפת עוד למדינה, ואילו ישראל תשאף לכפות עליה לכונן אחת כזו. אך אינני סבור שזה יקרה. בפרוץ האינתיפאדה השנייה שמעתי את פרופ' מרטין ואן קרפלד מצהיר כי הסכסוך הישראלי- פלסטיני איננו פתיר. כיום נדמה כי המסקנה הזו היא נחלת הרוב. הסכסוך בין שני הלאומים לא יוכרע בהסכמה. שני הצדדים כפויים לסרב להגיע לפתרון של שותפות או של ויתור על נכסי היסוד שלהם. להבנתי אם הפלסטינים אינם מסוגלים להתפשר על האתוסים הלאומיים שלהם, בוודאי שהם אינם מסוגלים לוותר על הלאומיות הפלסטינית עצמה, ופשוט ''להתמוטט לזרועותינו''. אינני סבור שקיימת במציאות ברירה של מדינה דו לאומית, או מדינת אפרטהייד אשר אותה מרבים בעלי דעה לטעון ובה לאיים על דעת הקהל. הפלסטינים כמו הישראלים כפויים להתבצר בלאומיותם. פסאדת המשא ומתן להקפאת הבנייה בהתנחלויות והכישלון המביך שנלווה לה, אולי פוקחת עיניים לראות שחזון השלום- פשוט מנותק מהמציאות. ימי אוסלו חלפו ואינם. מעמדה של הרשות הולך ונסוג. כיום היא אפילו לא מייצגת את חצי העם הפלסטיני היושב בעזה ואשר בשמו היא מתיימרת לחתום על הסכם. ההפיכה בעזה מסתבר, היא קלף ישראלי מנצח. הפרופורציה של תהליכי הקידמה אינה שווה בין ישראל לבין הרשות, בעוד זו האחרונה מדשדשת, עוצמתה הטכנולוגית והכלכלית של ישראל וכוח השפעתה בעולם ממשיך לגאות. כמו מי שמרגיש שכבר אין לו מה להפסיד, שבה הרש''פ להמר על האופציה של כפייה בינ''ל, בלי לראות שכוח ''הקהילתיות הבינ''ל'' בעשור האחרון הולך ונשחק ולא מתחזק. עשור מאז פרצה האינתיפאדה השנייה כאלימות פוליטית מאורגנת שהתכוונה לסחוט את ישראל הלאה מזה, משוואת יחסי הכוחות שעליה נוצקו תכני המשא ומתן והתכניות להסכם- מתרופפת. עשור מאז ישב ערפאת בחושך במוקאטעה, הפלסטינים קרובים ללמוד את הלקח האחרון- קבצן אינו מתמקח.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש