|
באיזשהו שלב בחיי הבנתי שרוק ותזמורת סימפונית לא רק שאינם מתחברים (טוב, מוזיקלית כמובן שאפשר לחבר ביניהם, אבל גם בקלאסי וגם ברוק יש עקרונות אסתטיים חשובים ממוזיקה), אלא הם מהרבה בחינות מושגים שמנוגדים עקרונית, ולכן השילוב ביניהם חייב להיות מוצדק מעין כמוהו בכדי שיוכל לחמוק ממלכודת הקיטש והפלצנות. יש כמה כאלה (אטום הארט מאדר, למשל), רובם מחטיאים את המטרה לשני הכיוונים ויוצרים מוזיקה שהיא לא מרשימה לא כסימפונית וגם לא ממש כרוק, והדבר הכי טוב שאני יכול לומר עליהם הוא שיש מאחוריהם כוונות טובות ותמימות. זה הקונצ'רטו של דיפ פרפל בעיני. בכל הנוגע לליווי תזמורתי של מוזיקת רוק, זה כבר לגופו של עיבוד. פוראבר צ'יינג'ז משוטט בספירות גבוהות שדורשים כינורות וחצוצרות, ולכן הם שמה בצדק.
תביא עוד...
|
|