|
ברור שעושי-השוק (נאמר, הבנקים) הם לא סוחרים אלא... עושי-שוק, ועבורם האנלוגיה לסוכני-הימורים היא טובה מאד (זו בדיוק התמה של הפרק הראשון בספר הזה).כמו שסוכני-הימורים מניעים את ענף-ההימורים כך עושי-שוק הם המנוע מאחורי שוק-ההון. אלא שהערך של ענף-ההימורים הוא בידורי בלבד, ולשוק-ההון בכללו יש ערך כלכלי (ויצרני!) רב. אבל אתה מצביע על המנוע ואומר "הוא לא עושה כלום! אלה בכלל הגלגלים שמניעים את הרכב!".
בשוק ההון יש סוכנים עם מגוון פרופילים, והדינמיקה בינהם עדיין אינה ברורה די צרכה ומהווה מושא למחקר עדכני, אבל ברור שהדיכוטומיה בין משקיעים לספקולנטים היא פשטנית מאד במקרה הטוב. ההקשר בו אתה משתמש ב-"חמדנות" כמילת-גנאי תמוה. המפעל שמגדר את עצמו באמצעות חוזים-עתידיים אינו "חמדן"? כל התאגדות למטרת רווח, פועלת כדי להרוויח. בפרט כאלה שעיסוקן בשוק ההון.
אחרי שקיבלתי את הגרסה שלך לפיננסים 101, אתן לך את שלי: שוק-ההון עצמו הוא שוק-סחורות לכל דבר ועניין, אלא שהסחורה הנסחרת בו היא סיכון (ולא, נאמר, תפוחים). הסוחרים מקיימים בינהם מסחר - כמו בכל שוק - על בסיס הבדלים בהיצע ובביקוש1, חלקם מתוך עניין בסחורה עצמה וחלקם מתוך עניין במסחר עצמו. אלה הראשונים אינם דווקא "משקיעים", והאחרונים אינם "ספקולנטים". כל הסוכנים מסייעים למנגנון לתפקד, והוא בכללותו קריטי לתפקודה של מערכת כלכלית יצרנית בסדר הגודל שאנחנו מכירים. אבל אם תמשיך לנתח אותו במונחים של "טפשות" ו-"חמדנות", כנראה שהוא ימשיך להראות בעיניך מסתורי וחסר-תועלת.
1 אלה נגרמים למשל על ידי הבדלים בפרופיל-הסיכון של הסוכנים, פערי-אינפורמציה ושימושים שונים בסחורה.
|
|