בתשובה לדב אנשלוביץ, 06/12/10 18:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בשעה זו כבר הודה אחד הנערים, לא רק שעישן נרגילה אף שהחוק אוסר עישון מתחת לגיל 18, לא רק שהשליך גחל בהסח דעת מאחורי הגב על ערימת זרדים יבשים, לא רק שראה את האש מתפשטת וברח מן המקום, לא רק שלא דיווח על כך לאיש, אלא שהיו דרושים שלושה ימים כדי להשיג את ההודאה אחרי חקירות והארכות מעצר ועורכי דין. אין להטיל על הכתפיים הצרות של שני נערים רשלניים את האשמה הכוללת בעבור אסון לאומי, אבל יש לזכור טוב שאותה רשלנות גרמה בסופו של דבר, עם מידה כזו או אחרת של אחריות, למותם של אזרחים אחרים, להרס משפחות, אלמנות, יתומים, בתים שנהרסו וסכום כסף שניתן היה לסעוד בו הרבה ניצולי שואה וקשי יום אחרים. דעתי היא שהמשטרה בישראל רחומה מדי, את החמלה יש להפנות כלפי הקרבנות. אם יש מובן לחוק במדינה הזו, אני סבור שעל הנערים לשאת במלוא חומרת העונש שניתן להשית עליהם במקרים כאלה. וגם זה יהיה מעט מדי. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא אותם נערים... אלו שנעצרו בתחילה שוחררו, מדובר בנער אחר .אבל בכל מקרה לא הייתי סומך על הודאות שנלקחו מנערים בני 14 במשטרה כתורה מסיני. בנוסף, החוק לא אוסר עישון מתחת לגיל 18 (וטוב שכך1), הוא אוסר על מכירה של סיגריות לקטינים בדומה לחוק העוסק באלכוהול. 1 ממש לא הייתי רוצה שהמשטרה תתחיל לרדוף אחת נערים מעשנים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצורך העניין לא כל כך מטריד אותי לראות את כל תושבי חוף הכרמל יושבים במעצר עד שיימצא הרשלן. לרוב האינטלקטואלים באייל יש תודעה אזרחית מפותחת בכל הקשור למעמד האזרח מול החוק. בעיני הישראלים השוטר לא עובד למען החברה האזרחית, אלא הוא עובד אצל האזרח בכבודו ובעצמו. עומדת אחות של או דודה או מישהי בכלל של אחד החשודים ומשמיעה תלונות בתקשורת איך לקחו את הילד כשהוא יחף. בשלב זה היא כבר יודעת שישנם כך וכך הרוגים, וכך וכך דונמים כילתה האש, אבל לה יש תלונות על השוטר שלקח את הילד כשהוא יחף. ממש פאר לזכויות האזרח. אתה עובר בזירות אירוע ובמקום לראות מורא עבריינים מפני שוטרים, אתה רואה שוטרים שמפחדים לזוז או לומר מילה לא במקום. יש גבול ממה שאפשר לעשות צחוק מן המשטרה, מן המדינה, מן החוק. מה שקורה במדינה שלנו זו פריצות. חוצפה של אזרחים אינה יודעת גבול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה טוקבק מYNET? הרי אתה לא באמת מתכוון כמעט לאף מילה שאמרת פה. "לא כל כך מטריד אותי לראות את כל תושבי חוף הכרמל יושבים במעצר עד שיימצא הרשלן." (סה"כ רשלנות, מה נעשה ברצח הבא? נעצור את כל לוד?) "איך לקחו את הילד כשהוא יחף" לא יודע אם הושמעה תלונה כזאת, אבל קשה לחכות שייקח נעלים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא הנקודה. תרבות השקר במדינה חוגגת. בצד החובה לנטילת אחריות שאנו תובעים מן ההנהגה, ישנה חובה אזרחית זהה. הנורמה כיום היא שלאזרח מותר לשקר, לתמרן את המערכת, להערים על השוטרים. לשחק בקלפים שלו ועד שאשמתו תוכח מעל לכל ספק הוא בבחינת זכאי, לא רק לפני החוק אלא גם בפני עצמו. בחור טיפש הולך לבאר- מרוקן בקבוק של וודקה, אבל זה לא מספיק לו, הוא שותה עוד שתי בירות, עוד כוסית קטנה, ומקנח בשני ג'ויינטים. במצב הזה הוא לא מתבלבל ועולה על הרכב. הלילה עוד צעיר מבחינתו. הוא דורס בן של שופט שרוכב על אפניים לתומו. הוא לא עוצר להגיש עזרה. בורח מן המקום, מכסה את הרכב כדי להסתיר את סימני הפגיעה והולך לישון. למשטרה הוא מספר סיפור מצוץ מהאצבע שאיכשהו יסביר את הפגיעה ברכב והוא עצמו בכלל היה בבית כל העת. ישן. תמים. ההשתכרות שלו הופכת כעת לנסיבות מקילות. הוא היה שרוי בעילפון חושים ולכן הוא לא לגמרי אחראי למעשיו. הציבור מסתכל עליו כשהוא בוכה ואומר בלבו-מסכן. זה יכול לקרות לכל אחד. את העונש שלו הוא כבר קיבל. הוא הרג בן אדם, איך הוא יחיה עם זה כל החיים. מול המצלמות הוא מבקש מההורים שלו לא לשכוח להביא לו סיגריות. בחור צעיר יוצא למסיבת רווקים לקראת נישואיו. בצאתו הוא תוקף בחורה שנקרית בדרכו. בפני עצמו ובפני הדין הוא לא אשם. כעת מחפשים דרכים לפטור אותו מן האחריות. שמו לו משהו במשקה. אולי היה לו פלאש בק כלשהו מעברו הצבאי- רק לא להודות. אחרי שעסקת הטיעון מושגת הוא נזכר להתנצל. כעת הוא כן זוכר מה שהיה. זו הנורמה במדינה, ולכן אזרחים רבים אפילו לא חשים בפסול. קל יותר להעביר את האשמה, להטיל אותה על המדינה, על השרים, על השוטרים. הוא בסך הכל נער, הוא לא אחראי למעשיו. וזה המסר. זה החינוך, זה הלקח.האזרח הוא קרבן. המערכת אשמה. כשעשינו קומזיץ כשהייתי בן עשר ולפתע הבחנתי באש כשכולם התפזרו או היו ישנים, לא ברחתי. לא חשבתי בכלל לברוח. הייתי שמח לראות בחוק סעיף של כפל עונש בגין בידוי ראיות או בריחה מזירת אירוע ללא דיווח. את החשוד הייתי לוקח מהאזניים. עם נעליים או בלי נעליים. לו הייתי אביו הייתי מפרק לו את העצמות. אני יכול לדמיין שלו הוא היה מזעיק מישהו בכפר באותה שעה, התוצאות היו אולי אחרות. לדעתי יש מקום להסיר את הכפפות בהתנהלות מול עבריינים ובעלי עבירה. למען יראו וייראו. זו דעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אומר את כל זה כאילו מדובר באיזה פניני חכמה, אני חושב שלמעט הפסקה האחרונה, מעט מאוד אנשים מסכימים עם אנשי הקש איתם אתה מתווכח שטוענים שיש להקל בעונשיהם של האנשים שאתה מזכיר. רוב האנשים מרגישים כמוך. עניינית, אני מעריך שלו הייתי נתפס בעבירה חמורה (לא שעשיתי כזאת, אני אדם שומר חוק בדר''כ) ייתכן שהייתי עושה מה שאפשר כדי לצאת זכאי או לצאת עם העונש הקל ביותר, אני לא רואה בזה פסול, זכותו של אדם לנסות להציל את עורו, חובתה של החברה למנוע את זה ממנו, אם נימוקיו הם כמו שתיארת. לעניין הפסקה האחרונה, החשוד הוא חשוד, יש משמעות למילה הזאת, והיא שונה, מהותית, מהמילה ''אשם''. הבעיה האחרונה במידה היא מחסור באלימות משטרתית. ולבידוי ראיות יש כבר סעיפים בחוק. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |