בתשובה לאלכסנדר זבוב, 01/12/10 12:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה פתאום תומך?! אין צורך להפוך גם את הדיון הזה לבעד/נגד תש"ח. אני גם מתנגד שישימו מצלמה על עמדת המאבטח, ויצלמו אותו מחטט באף, למרות שזה עשוי לסייע בבדיקת איכות עבודתו - אולי החזיז הגיע למגרש בגלל שהוא לא בדק כמו שצריך את התיקים. מצלמה הייתה מוכיחה לנו את זה, ואף על פי כן, אני מציע לא לצלם אותו בעבודתו. באותו אופן, אם נצלם כל מפגש בין גבר לאישה (כולל ביני לבין אישתי) תפתר בעתיד כל בעיה של חקר האמת כאשר צד אחד יאשים את השני באונס או הטרדה או אלימות במשפחה. ובכל זאת, אני לא רוצה מצלמות בחדר השינה שלי, ואני מקווה שגם אישתי לא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דרכם של הטוענים טיעון, שהם מקצינים אותו לכיוון גן העדן ובייחוד הם מקצינים את טיעוני הצד שכנגד לכיוון הגיהינום - ובאמת, התגובה שלך הזכירה לי קריאות קרב אייליות קלאסיות לפתיחת פתיל שו"ח, ולא חסרים היו אלא, בתגובה הבאה, כמה "קומוניסטים" לתיבול, סטאלין וכו'. לא באתי להמליץ על דגם כלשהו של מדינת-משטרה, אבל אתה מערבב כאן בין מרחבים. וזוהי הזדמנות להעיר לגבי הפסקה האחרונה בתגובה 557708, ובייחוד לגבי התחום שאתה מגדיר אותו כ"פגיעה אנושה בפרטיות" - ואתה מתייחס לא אל החולה, שהוא הצד הזקוק להגנה בנושא זה, אלא אל הרופא (ושאר עובדים, יופיים, בלוריתם המתנפנפת ואופנתיות בגדיהם): חוק הגנת הפרטיות לסעיפיו מתייחס אל האדם עצמו, אל גופו, אל כבודו וצנעתו (זכויות החולה) - ואל המרחב הפרטי ("רשות היחיד"), כאל המרחב הזקוק להגנה. הווה אומר - ביתו של אדם, חצרו, גנו, לעיתים גם פנים מכוניתו וכיו"ב הם ה"מוגנים". מקום העבודה שלו אינו נכלל בין אלה, במובנים שאליהם אתה מכוון, ולהוציא את חדרי השירותים, המקלחות ותאי ההלבשה - אינו "מוגן", לצורך העניין הנדון בדיון זה. מצלמה ל"כל מפגש בין גבר לאישה (כולל ביני לבין אישתי)", כדבריך, היא עניין אחד, ואילו מפגשי פציינטים, ובייחוד, מה לעשות, פציינטיות - עם רופאים, פסיכיאטרים וירקות ממין זה - הם עניין אחר לגמרי. כאמור - לא באתי להמליץ המלצה גורפת לצילומים, הקלטות וכו', וגם העליון אינו מתבקש להמליץ המלצה כזאת - הוא מתבקש לאפשר באופן ספורדי אישורים עפ"י העניין והמקרה. עוד לתגובתך ההיא ולענייני ה"נמנום" למיניהם: בעלי עסקים פרטיים, פקידים במקומות שונים, זבנים שכירים בעת שהחנות ריקה מקהל - לכל אלה עומדת הזכות הגדולה "לנקר", להתנמנם או אף להחליט ליטול להם הפסקת שינה יזומה ומתוכננת. לרופאים - לא! ניחוש פרטי פרוע: לו היתה בחדר הניתוח מצלמה מיוזמתם של הורי המנותחת, לא היתה הרופאה המרדימה, הד"ר רוסו-לופו, נרדמת. היא היתה עומדת על משמרתה ועושה את עבודתה כנדרש, ולא משנה כמה עייפה היתה. הילדה נטע-לי היתה כיום חיה, קיימת ולומדת בערך בכיתה ד' (לפי דברי הרופאה המרדימה במשדר טלויזיה, היא היתה עייפה מאוד, ונראה לי שיש להאמין לה לאור העומס הרב בתחום ההתמחות הנ"ל - אלא שפרט זה, עם כל הכבוד ועם כל האהדה - איננו ממין העניין. גם הטיעון המקובל "אני רק בנאדם", איננו ממין העניין. את "רק בנאדם"? - החליפי את תחום עיסוקך, שקלי את אופציות הזבנות או הפקידות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הייתה מצלמה בחדר הניתוח, הרופאה הייתה מוצאת מקום שהמצלמה לא מצלמת, ונרדמת שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי, אבל לא נראה לי. עכש"ז, הכסא של המרדים הוא ליד המוניטור. בדבר אחד, שאליו כנראה התכוונת, אתה צודק: אדם עייף מאוד יעשה הכל כדי לישון, והרצון הזה עלול לפגוע בשיקול דעתו. ובכל זאת - היא רופאה, כלומר, גם אם אינה גאון הדור - היא בודאי לא טפשה לגמרי, ובודאי ידוע לה שעל מקרה אסון שהיה קורה כתוצאה מהפרה כל כך קיצונית של כל הכללים, כולל התמקמות במקום לא נכון, היה ביהמ"ש מחמיר עוד למעלה מ-8 השנים שנקצבו לה - שלא לדבר על כך שעוד לפני ביהמ"ש, היו הנמצאים בחדר הניתוח (רופאים, אחיות) תמהים ושואלים לפשר מעשיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שלהנמיך את המוניטור לאפס ולהתכסות בשמיכה כדי לישון הן הפרות בוטות מספיק של כל הכללים. גם אם היתה מצלמה הרי אף אחד לא היה בודק את הפלט שלה אם לא היתה מתרחשת תקלה, כך שמי שמניח שלא תתרחש תקלה (והולך לישון) לא היה מוטרד מהמצלמה. מעבר לכך, הרי הן לא לבד בחדר ניתוח - האמת היא שלפלא בעיני שאף אחד מהרופאים והאחיות לא העיר ל/את ד"ר רוסו-לופו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת מתלהם, אבל ניחא, ===>"לא באתי להמליץ על דגם כלשהו של מדינת-משטרה,...לא באתי להמליץ המלצה גורפת לצילומים, הקלטות וכו'," עכשיו ברור על מה אתה לא ממליץ, אבל לא מה אתה כן ממליץ. בית המשפט (ביחוד העליון) לא פוסק באופן ספורדי, אלא מנמק את פסיקותיו בנימוקים עקרוניים והופך אותן כך לתקדים מחייב למקרים אחרים. האם אתה ממליץ שכל עבודת הרופאים תעשה תחת מצלמות? רק רופאים בחדרי ניתוח? רק של חברות ביטוח? רק וכל פעם שהפציינט דורש? רק עם פציינטיות? האם המקרה שלפנינו דומה לזה של המרדימה שנרדמה בניתוח, או שזו דוגמה לדרכם של טיעונים מוקצנים? כלומר, אם אתה כן בא להמליץ על התקנת מצלמות בחדרי ניתוח, מה אפשר ללמוד מזה על המלצתך לגבי בדיקה אצל פסיכיאטר של חברת ביטוח? ועכשיו ספציפית לדוגמה (הקיצונית והפחות רלוונטית) של הרופאה המרדימה - כי היא חושפת טעות רווחת ומסוכנת: גם אם זה נכון שהתקנת מצלמות בחדרי ניתוח עשויה למנוע מקרה טרגי נוסף כמו זה של המרדימה, אין בכך די להצדקת התקנתן של מצלמות כאלו. שהרי הוצאה להורג של רופא שנרדם תמנע מקרים כאלו ביתר יעילות, אבל זה לא מספיק - אני מניח - כדי להוציא אותם להורג. ובאופן כללי, יעילותו של האמצעי איננה הצדקה מספקת לשימוש בו. לכן כדאי לך לחשוב על נימוקים נוספים ולהראות מדוע לדעתך הם מוצדקים ומידתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה אם היתה בדבריי התלהמות בלתי מודעת. מי שראה את הסבל במו עיניו (מזמן, אמנם), ואת נסיונות ההתנערות הנמרצים הנעשים כדרך קבע ע"י המוסדות הרפואיים במקרים כאלה, מתקשה קצת להישאר אדיש לנוכח ההתייחסות אל ייעודו של הרופא כאל כל עבודה, עבודת גנן, פקיד או מוכר שמלות. "ספורדי" - אולי הביטוי הוא חריג, אך הוא נכון במקרה הנדון. המלצתי ונימוקי למקרי בדיקה ע"י פסיכיאטר לצורך תביעות נזיקין אינם שלי אלא גם של לשכת עורכי הדין, ואפילו יו"ר הלשכה לאתיקה בהסתדרות הרפואית, פלוני פרופ' אבינועם רכס, הסכים איתה. מתוך ההפניה למעלה: "איננו מתנגדים לשקיפות, ולפי עמדתנו, בנסיבות חריגות, תתאפשר הקלטה בהחלטת בית-משפט...". למעשה, משתדל הממסד הרפואי ל"סנדל" מעשה הנעשה כבר כיום - הקלטות רופאים (בתחומים שונים) נעשות כיום, וכפי שכבר ציינו כאן, הן חוקיות כל זמן שצד אחד מסכים להן (=יוזם אותן). המצלמות, בניגוד להקלטות, הן באמת עניין מסובך יותר שכבר גרר בעבר התדיינויות משפטיות די לוהטות. הסיבה לכך שלמרות רוממות דיבורי ה"שקיפות", מתגייס כנגדה הפרופסור ואיתו הממסד הרפואי כולו - רופאים, מנהלי בתי חולים, הלשכה, הדובר/ים וכו' - איננה "פגיעה בפרטיות". הסיבה היא שעם הזמן, עם גופי הידע הזמינים העומדים לרשות הציבור ועם מודעותו המתפתחת לזכויותיו - מתרבות בשנים האחרונות תביעות הנזיקין הקשורות ברשלנות רפואית ובחוסר אכפתיות לחיי אדם ולשלמות גופו. נזקים חמורים ובלתי הפיכים מביאים עימם תביעות נזיקין גבוהות, ולא רק הממסד הרפואי חרד - חרד? - הוא בפאניקה! - מהתרחבות תודעת הציבור בתחום זה, אלא שגם הממסד הפוליטי עומד מאחריו ואינו מעוניין בהקצאת תקציבים גדולים לנושא זה, שמא, שומו שמיים - יחזרו כספי הציבור אל הציבור במקום שישמשו מטרות נכספות אחרות. אתה כמובן לא חייב להמשיך בשיחה הזאת ולא איעלב אם אינה מעניינת אותך, אבל אם אתה כן מעוניין, שאלה: אם לעזוב בינתיים (לפחות לתגובה זו :) את ההקלטות, המצלמות ומקרה גליצנשטיין, ואם להתרכז לרגע בתיעוד שאותו הזכרת בתגובה לראובן ("חוות הדעת של השמאי/רופא צריכה כמובן להינתן באופן מתועד") - מה דעתך, באמת, על צורת הרישום המקובלת, הקלאסית? אותו רישום רפואי, הנשמר במסמכים ובחלקו גם בתיקים הרפואיים שלנו, והוא חלק קבוע משגרת יומם של הרופאים בכל מקום - בסניפי קופות החולים, בבתי החולים וגם בביקורי בית. במסגרת הרישום הזה מכליל הרופא לא רק את חוות הדעת אלא את תלונות החולה, את סימני המחלה ואת תהליך הטיפול. כולנו רגילים כל כך לתמונת הרופא הרושם ובסוף דופק עם החותמת, אבל בעצם, למה "כמובן"? אולי, במחשבה שניה, זהו בזבוז זמן, ואולי התמונה הזו אינה צריכה להיות כה מובנת מאליה כפי שנדמה לנו? (רק אם "בא" לך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באשר לפסקאות הראשונות אני יכול רק להעיר ששקיפות זה דבר חשוב אבל כמו זכויות הפרט היא לא אבסולוטית. הרי כל הדיון כאן הוא על האיזון בין השקיפות הנדרשת מאדם המבצע את עבודתו לפרטיות שהוא זכאי לה. אשר לצורת התיעוד הקלאסית, אני חושב שכל תהליך עבודה מורכב (ורפואה זה מורכב!) מצריך תיעוד, כי אנשים שוכחים ומתבלבלים. לא יתכן שפצינט יצא מהרופא עם כל מיני מילים לועזיות בראש, שיהיה לו קשה לחזור עליהן בבית המרקחת - הוא צריך מירשם. לא יתכן שהוא יחזור לרופא אחרי חודש והרופא לא יוכל לזכור מה היה בבדיקה הקודמת, או שהפצינט יגיע לרופא אחר, וזה לא ידע את ההיסטוריה של מחלתו - הם צריכים אנמנזה. לכל הדברים האלו ועוד צריך תיעוד. אבל צריך לזכור שהתיעוד הקלאסי הוא כלי ליעול עבודתם של הרופאים ולא כלי של הציבור לפקח עליהם. אפשר גם שעובדים (ובינהם רופאים) ידרשו לתעד את עבודתם כדי לאפשר שקיפות ופיקוח של הממונים עליהם, או של הציבור, למרות שרובינו מעדיפים שיאמינו בנו מאשר שיפקחו עלינו. אבל גם כאשר התיעוד הוא לצרכי פיקוח העובד/רופא מתעד רק מימד אחד - רלוונטי - של מעשיו ורק את מה שהוא רוצה לתעד, נגיד: "עשיתי ככה. מדדתי את זה. הסקתי את זה. נתתי תרופה כזאת". הם לא מכניסים לתיעוד רבדים אחרים של הוויתם, נגיד "עשיתי ככה. חיטתי באף. מדדתי את זה. אישתי צילצלה לצעוק עלי. הסקתי את זה. גיהקתי. נתתי תרופה. פיהקתי". מכשירי הקלטה, ובפרט מצלמה אינם סלקטיביים ואינם מקליטים רק מה שהרופא רוצה להקליט אלא גם מה שהוא לא שם לב אליו - זה נראה לי תנאי עבודה איומים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, מכשירי הקלטה ומצלמות אינם סלקטיביים, ולכן אין מערכת המשפט והגורמים המעורבים/נפגעים מבקשים שהרופאים יימצאו במשך 24 שעות ביממה תחת עין בוחנת, אלא רק במצבים מיוחדים. "... ואינם מקליטים רק מה שהרופא רוצה להקליט אלא גם מה שהוא לא שם לב אליו..." - לא ברור לי אם זו פליטת מקלדת או שלכך באמת התכוונת, אבל בכל אופן - זה לא עניין של "מה שהרופא רוצה", אלא מה שהוא עושה באמת. לו היה הרופא מתעד (בדרך כלשהי) לאמור - "חיטטתי באף", היתה צריכה לבוא בעקבות כך פעולת תיעוד נוספת - "רחצתי את הידיים" - אך הרופאים והאחיות אינם רוחצים את הידיים, כך נמצא בסקר משנת 2006 (ובעוד מחקרים, אך זה הזכור לי הוא, עכש"ז, מ-2006) - לעיתים אפילו לא לאחר שהם מבצעים בדיקת דם במחלקה פנימית (מחלות זיהומיות) ועוברים אל החולה הבא. בכל רגע נתון סובלים למעלה מ-1.5 מיליון אנשים אנשים בעולם מזיהומים שבהם נדבקו במהלך אשפוזם בבתי חולים. במדינות המערב - 5% עד 10% מכלל המאושפזים. במדינות עולם שלישי הרבה יותר, כמובן. בצורתם הקלה, זיהומים אלה "סתם" גורמים מחלות וסבל ואף מביאים להארכת האשפוז. במקרים פחות ידידותיים למשתמש - הם מביאים לנזקים בלתי הפיכים ואף למוות. קשה לדעת כמה אחוזים מכל זה היו נמנעים, אבל בעזרת "תנאי עבודה איומים", מסוג כלשהו - היו נמנעים. (לעיתים אולי בעזרת סתם הערה החסויה מעין הציבור, בתיקו האישי של הרופא, אבל איזה מנהל מחלקה יכתוב על חברו-זה-15-שנה - "לא רוחץ ידיים" - דבר כזה, קטנוני לכאורה אך לא פשוט למעשה - היה מתגלה אישית לגבי רופא X, רק, כך נראה לי, בסיוע אמצעים בלתי נעימים ואף "איומים", כהגדרתך). שאלת הרישום הרפואי התעוררה אצלי רק אתמול, במסגרת נסיונותיי האינטרנטיים להכיר את הנושא - והיא הדהימה אותי עצמי, לא רק אותך (?). טוב שאתה מצהיר בהדגשה כי "התיעוד הקלאסי הוא כלי ליעול עבודתם של הרופאים". דא עקא, לא כולם מסכימים אתך בעניין זה. תיירת יהודיה-צרפתיה אושפזה בישראל לניתוח במפרק הברך (די מקובל, עד כמה שהבנתי, ובעקבותיו אף חולים מבוגרים ממנה עוברים תקופת שיקום וממשיכים ללכת). בניתוח נפגע עצב, "העצב הסכיאטי", יהיה אשר יהיה. כששאלה הגברת את הרופא מדוע, תחת שתבריא מכאביה, נעשתה נכה לצמיתות, הסביר לה הנ"ל כי התקלה נגרמה ע"י חברו, הרופא השני שהיה שותף לניתוח. אבל כל הדבר, אפילו רק התיאור הטכני, אפילו בלי קשר לענייני מי-אשם - לא הוזכר במילה, לא בדו"ח הניתוח ולא בגליון הרפואי. מתישהו, בקרב האגרוף שנערך, כמקובל, בביהמ"ש, אמר רופא (כבר לא זכור לי מי מהם הוא היה, אבל ברור מאיזה צד) - "כל הרישומים ... מוגזם ... זה משפיע על שיקול הדעת של הרופאים ברגעי לחץ וכד'. למשפט יש תרומה מסויימת לדבר הזה". כלומר, "איום", כדבריך, ואף למעלה מזאת - לא רק מטריה זה נורא ולא רק מצלמה זה נורא - הכל נורא, הכל נורא ואיום. גם צריך לרשום וזה מלחיץ, גם הרופאים מבלים בחדר הניתוח במקום ללכת לישון בכיף, או אולי לבלות באיזו מסיבה "פגזית" - וגם משפטים עוד עושים להם. כלומר, כמה טוב היה לו יכול הרופא לחזור למעמדו של השמאן או הצ'יף - הוא מביט, הוא מחליט, הוא אומר, הוא עושה - וסוף פסוק. ואם נשאר מישהו בלי רגל או בלי עין או צולע או שנלקח לשדות הצייד הנצחיים - זהו רצונו של הבפאלו הגדול ולא רק שלא רושמים, לא מתעדים ולא מאיימים בהקלטות ובמצלמות - אלא אין מערערים ואף אין מהרהרים וכל בדל הרהור/ערעור הוא כפירה בעיקר, ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר (דברים כט)... ומחה ה' (או הבפאלו) את שמו מתחת השמים. איזה עולם נהדר, נוח ולא "איום" היה זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל זאת, אני בטוח שאתה יכול להבין איך הפיכת מכשיר תיעודי שבו הרופא משתמש על מנת לבקר את הטיפול הרפואי ואת החולה,למכשיר שמשמש לביקורת על הרופא עצמו - יכול לפגוע במטרה התיעודית המקורית. אם למשל הרופא טעה (כן! גם רופאים טועים, וזו לא תמיד רשלנות), לא תהיה לא בעיה לרשום זאת על מנת לתעד את עצמו, כדי שמאוחר יותר יוכל ללמוד את הטעות, להשתפר, להבין את הטעות משפיעה על החולה מעכשיו וכו'. לעומת זאת, אם הכלי הזה משמש גם לביקורת על הרופא עצמו, הרופא עלול להבהל - אולי הוא חרג בטעות מהתקנון, כתוצאה מחוסר תשומת לב רגעי? אולי הוא לא שם לב לפרט ופגע בחולה? האם הוא יתעד את זה? הרי להסתיר בדרך כלל קל. הרופא שיפחד מהביקורת עלול לפגוע בתיעוד. הרופא עלול לבצע טיפולים בשביל "לכסות את התחת" גם במחיר פגיעה בחולה, גם אם כספית "בלבד". אני מסכים שיש צורך לבקר רופאים, והדוגמא של המרדימה שהלכה לישון באמצע ניתוח היא דומא מובהקת לרשלנות, לתוצאותיה ולצורך בביקורת. אבל המערכת צריכה לעמוד מאחורי "הרופא הסביר", כ גם רופאים סבירים עושים טעויות. גם ניתוחים פשוטים מסתבכים - כן, גם בגלל טעויות אנוש. כי רופאים הם בני אדם שתחת לחץ לפעמים שוכחים לרחוץ ידיים. זה בסדר? לא. לא בסדר. גם טעויות קורות, והמנהג של עריפת ראשים משפטית לרופא שטעה וגילו זאת לא מועיל לא למערכת הרפואית ולא לחולים שזקוקים לשירותיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הבנתי את רעיון המכשיר התיעודי הפועל כבומרנג, והכל, לדעתי - וכמו שחזרנו ואמרנו כאן - הכל עניין של מינונים ואיזונים. נושא אי-רחיצת-הידיים בבתי החולים ובמרפאות נפוץ בשיעורים משתנים שכולם נמנים בטווחי עשרות האחוזים, ונדמה לי שכבר נעשו נסיונות להילחם בו, וללא הצלחות דרמטיות. כך שהנושא בהחלט אינו יכול לשמש כדוגמה ל"בני אדם שתחת לחץ לפעמים שוכחים לרחוץ ידיים" - זה כמעט כמו הבדיחות על 95% העו"דים הרמאים והחמדנים שסתם מוציאים שם רע ל-5% הטובים והישרים. שוב רחיצת ידיים... נראה שתגובותיי חורגות מגבולות הנודניקיות הסבירה, והפתיל הגיע ממילא למיצויו הטבעי.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק הערה צדדית: אם אותה מרדימה היתה נרדמת בטעות, זאת היתה רשלנות. מאחר שהיא נרדמה בכוונת מכוון זה היה פשוט פשע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי נדמה שעשינו מספיק בעניין הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר קשור : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת מעניין."הרפואה היום כבר אינה רק רפואה מתגוננת. זו רפואה מבוהלת". מה שנותר זה למנוע היסטריה. אולי להצעתו של ירדן יש תקומה: "על בתי משפט לאשר רשימות של מומחים שמעמדם, הידע והמוניטין שצברו, הוכרו על ידי החברות המקצועיות המתאימות ועל ידי הוועדה האתית של ההסתדרות הרפואית. מתוך רשימה זאת ייבחרו שלושה מומחים, וחוות דעתם תהיה מבוססת על קווים מנחים מסוכמים." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מקור המונח "רפואה מבוהלת"? תרגום מאנגלית? חיפוש זריז לא העלה שימוש בו לפני 2004 (פרסום המאמר בעל השם הזה באייל), ושימוש נפוץ קצת יותר החל מ־2008. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מונח - זו כותרת ששפחתך נתנה למאמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו תבענו פעם בגין רשלנות רפואית וגם זכינו. מי שעודד אותנו לתבוע היתה רופאה שדוקא טענה שמערכת הבריאות חולה ותביעות מועילות לתפקודה. הרופא שפישל הוא רופא מעולה והתביעה שיפרה את תפקודו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי המאמר, כל הסיכויים שהרופא המעולה ש''פישל'' ונתבע (ופרמיית הביטוח שלו עלתה), הוא עכשיו רופא מאוד זהיר. אבל הוא נזהר יותר להיצמד לנהלים מאשר שלא לפגוע בחולים. ובגלל שאנשים זה לא ברגים על סרט-נע, וברפואה מטפלים בכל מקרה לגופו, הצמדות של הרופא לנהלים כלליים, עלולה דווקא לפגוע בחולים רבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתגובה תגובה 559282 נראה שצדקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה ממש טועה.פרוטוקול רפואי איננו ''נהלים כלליים'' ומילוי טפסים. נכון שיש בעיה של רפואה מתגוננת והפרזה בבדיקות ליתר בטחון - זה איננו המקרה . המקרה הזה הביא למוות באופן ברור ביותר . קוצר תהליך מאיזו סיבה לא ברורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה יודע שתיפקודו השתפר? נהיית חולה עוד פעם ובדקת איך הוא מרפא אותך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רופא נבדק רק באופן אישי? במקרה-לגמרי במקרה, הבת שלי היא אחות ועברה חודש במחלקה שלו. אני מתייחס להקפדה שלו על הפרוטוקולים הרפואיים. התביעה עסקה בכך שהוא החליט שאין צורך ללכת על פי הפרוטוקול הרפואי.שמעתי מחולות כיצד הוא מתייחס למיקרים דומים עכשיו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |