בתשובה לדורון הגלילי, 28/11/10 8:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נו, וסודוקו "מעורר מחשבה" ואולמרט "מעורר רגש", אז מה, הם יצירות אמנות? יופי אינו כל ההגדרה אבל מי שמשמיט אותו מבולבל או סתם חמור (בלשון המליצה, שום דבר נגד צחי בר). תראה לאן הגענו מרוב שהשמטנו, בלבול מוחלט, מלאה העיר גרוטאות. מה שמעניין הוא שיופי כשלעצמו מזיע בנו את הרגש - הרגש שזע בנו כשאנו רואים יצירה יפה. (ולא, ארז! אנג'לינה ג'ולי אינה יצירת אמנות! היא לא כזאת יפה) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שיופי אינו תנאי הכרחי, וגם לא מספיק, אז (גם) הוא לא הגדרה, ודאי שלא ההגדרה. בסך הכל עוד מאפיין, אחד מכמה, שאם מתמלאים כמה מהם, אזי מדובר ב"אמנות". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שיופי כלשעצמו גם הוא הגדרה מספקת, כלומר יצירה שהיא "רק" יפה, היא אמנות. זה החידוש המהפכני (במרכאות כפולות, זה בכלל לא מהפכני זה ריאקציונרי!) בתוספת שלי להגדרה. הנה דוגמה שהזיעה אותי לאחרונה, נתקלתי בה בפייסבוק, בחורה שמציירת ציורים מדוקדקים מלאים פרטים קטנים ומפוצצים בכשרון עם טביעת מכחול אישית שאי אפשר לטעות בה, וגורמת למתבונן ל"הה" פנימי כי הוא גילה משהו משונה ויפה, וגם משמח, שהוא לא ראה אף פעם. כדאי להמשיך לדפדף באלבום שלה כדי להתרשם, נורא יפה. אבל זה לא אמנות -אירוניה-, זה סתם יפה ומושקע, אילו זה היה מחופף וחלוד וחסר כשרון, או אז זה היה אמנותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה הערות: א. צריך להבדיל בין יופי לאסתטיקה. יופי (עפ"י הגדרת וולטר) הוא מה שגורם לנו לעונג והתפעלות ואילו אסתטיקה היא היכולת להעביר מסר בצורה אמנותית. כך למשל אימו של דירר אינה יפה אבל התמונה מבהירה היטב את משמעותה של הזיקנה. ב. הדוגמא שהבאת נופלת לעניות דעתי להגדרת הקיטש ולא להגדרת האמנות. יש בה כמובן מיומנות טכנית גבוהה מאוד אבל אין בה שום אמירה אמנותית. זוהי אכן גישה ראקציונרית לקרוא ליצירה כזאת אמנות. ג. אנג'לינה ג'ולי באמת לא יפה. היא יפהפיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ההגדרה של וולטר לא חדה, יופי מצד אחד ואמנות מצד שני? לא ברור, בעיות בתרגום? נניח לזה, זה לא כל כך מעניין אותי כרגע. התמונה של אמו של דירר היא יפה. אני מתפלאת, הרי אתה עצמך הגדרת את "הצעקה" כיפה, אז זאת בוודאי יפה. ב.זה בדיוק העניין. יופי כשלעצמו הוא אמירה אמנותית. זה הדבר שמרוב בלבול שכחנו, זו היתה הגדרת האמנות מקדמת דנא, הבלבול התחיל רק במאה ה-20, והוא נוגע, לגמרי לא במפתיע, רק לאמנות הפלסטית. יש לזה סיבה. עם כל הכבוד, הציורים של אום כל טוב בוודאי אינם "קיטש"! במקום להוכיח לך שזו הגדרה מופרכת, תוכיח אתה שזו הגדרה טובה. וסתם מתוך סקרנות: עלעלת? זעת? ג. בסדר בסדר, אנג'לינה ג'ולי יפהיפיה. לא פגשתי אותה במציאות, אני בטוחה שאילו פגשתי הייתי מקבלת הלם יופי. אבל בינתיים בשבילי האישה הכי יפה בחמישים השנה האחרונות היא בריז'יט ברדו הצעירה. אין מי שתשווה לה! סו סו מי! ד. אני מתנצלת, חיפפתי את התשובה כי אני ממהרת. עוד אשוב! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין הגברת ג'ולי, לפני כמה זמן התחילה כתבה שהתייחסה אליה במילים (פחות או יותר): "היום לפני 35 שנה חזר ג'ון ווייט הביתה ומצא את אשתו במיטה עם פוטושופ" (לא שיש לי עמדה בנושא זה, כמו גם ברוב האחרים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאז שנכנסת להנהלה התיישבה עליך הממלכתיות בכל כובד משקלה, הה? אין לך עמדה, מה? אתה יכול להשתמש בשלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן המצב החמיר בשנים האחרונות, בין השאר בעקבות עניינים ניהוליים כאן ובמקומות אחרים שהותירו לי אך מעט זמן להכרעות בהן דעתי אינה משנה. הפכתי למן יצור קוואנטי כזה שכל עוד לא נדרשת ממנו הכרעה, מתקיימות בו כל האפשרויות במקביל. ניירות עמדה יומיים ואולי גם דף מסרים/סאונדביטים בענייני השעה, החלד וכל השאר בהחלט עשויים לסייע לי. תודה מראש, אפו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
D-: סמוך! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנות לא חייבת להיות יפה כקישוטים ותפאורות אלא להגיד משהו על החיים, הטבע או החברה (בהחלט יש מקום לאמנות פוליטית בניגוד לעמדתם של צדקנים). היא אינה מחויבת לענג את הצופה אלא להעביר לו איזשהו מסר או תחושה. האסתטיקה [ויקיפדיה] היא הכלי לכך. אני לא מבין גדול באמנות אבל הציורים שלינקקת אליהם לא נראים לי כבעלי אמירה אמנותית אלא רוצים לענג את הצופה. כמו שאמר הגאון הגדול שלה Art is not made to decorate rooms. It is an offensive weapon in the defense against the enemy. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלינק שהבאת לא ממש תומך בעמדתך לדוגמה הוא אומר " ניתן לחלק את התאוריות האסתטיות השונות לכמה גישות מרכזיות: * גישה קוגניטיבית - המייחסת לאמנות יכולת להאיר את המציאות על ידי חיקוי וייצוג. * גישה אמוטיבית- המדגישה את יכולתה של היצירה לעורר רגשות אצל הצופה. * גישה שיפוטית - הרואה ביצירה יופי חד פעמי אשר מבדיל עצמו מן הטבע. * גישה חברתית - המדגישה את הקשר שבין האמנות לבין החברה. " הגישה שלך דומה לרביעית ושל השלולית לשלישית. כדי להשתמש באסטטיקה עליך להראות מדוע הגישה שלך היא הנכונה או לחילופין להראות שהיא הגישה השולטת כיום במדע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני התייחסתי לפיסקת הפתיחה שאומרת "המונח "אסתטי" הוא לכאורה פשוט, אך הוא טומן בחובו "פחים" לא מעטים, במיוחד בעידן העכשווי, שבו נפרצו מספר גבולות: לאחר עלייתו של הפרט לכותרות, היופי נתפש כחוויה אישית; בכך אובד כמעט הסיכוי להגדיר את היופי כדבר אוניברסלי. דוגמה נוספת לשינוי בתפישת האסתטי מתרחשת בשדה האמנות, המכילה בזמננו – באופן פרדוקסלי במקצת – גם את המונח מכוער כאחד הגורמים לכך שיצירת אמנות תהיה יפה." בהמשך יש סקירה כיצד השתנתה תפיסת האסתטיקה במהלך הדורות בקרב ביקורת האמנות (לא המדע). כיום בודאי שאי אפשר לקבל את תפיסת האמנות כמייצגת "יופי" באופן בלעדי או עיקרי. לעניין זה אני מקבל גם את הגישה הראשונה והשנייה. (עם הרחבת המושג של חיקוי וייצוג מהגישה הראשונה על סמך ניסיון המאה הקודמת.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחמת העצלות והקושי בליקוט המחשבות אני אענה לשיעורין, בכמה תגובות. ברשותך אתחיל מהסוף: הגיגים של ציירים הם כמו ההגיגים של אייל שני. אני לא חושבת שבאמת נחוץ לדון בהגיג הזה של פאבלו. במקרה של המימרה הספציפית הזאת חושדת שאפילו אינה הגיג אלא הבל פה. ואם כבר מדברים על שפים, האמירה "אני לא מבין גדול באמנות" די שקולה בעיניי לאמירה "אני לא מבין גדול באוכל". ההגדרה "המהפכנית" שלי אומרת שאמנות היא בראש ובראשונה יופי - מה שהיה ברור לנו עד המאה ה-20 ופתאום נשכח. לפעמים יש לאמנות גם מסר, אבל הכל תלוי, ואי אפשר לדבר על כל האמנויות כמקשה אחת כי הן דברים מאד שונים. המשותף לכולן הוא יופי, בלי להיכנס למשמעות המושג. נתחיל במוסיקה. האם למוסיקה יש מסר? לכל היותר אתה יודע שליצירה קוראים "הפסטורלית", ובהאזינך אתה מדמיין אולי פלגים עליזים ורוחות שובבות על פני האחו, ולפתע ברקים! סופה וסערה! לא לכך כוונתו ב"מסר". המוסיקה משפיעה עלינו השפעה רגשית, היא כמעט לא עוברת במוח והיא נטולת מסר, ואם לא היינו יודעים את שם היצירה היינו אוהבים אותה לא פחות - כי היא מאד יפה. (המשך יבוא, מותר להגיב בינתיים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנות אכן משתמשת בהשפעה על הרגשות אבל זהו אמצאי ולא מטרה. אמירה היא לא בהכרח מסר אלא תצוגה המרחיבה את תודעתו של הצופה. אם ניקח את המוזיקה, רבים מסתייגים מכך שבמאה הקודמת "נשבר" המבנה המלודי ולכן המוזיקה המודרנית נחשבת "לא יפה". כמייצגת התקופה שבה נוצרה על השבר הפוליטי והחברתי שבה, טבעי ומתבקש היה שהמוזיקה האמנותית (להבדיל מהמוזיקה הפופולרית) תפסיק להיות חלקה ונעימה לאוזן כמו שהיה עד לשלהי המאה ה19. בכך נוצרה אסתטיקה חדשה התואמת לרוח התקופה וכל אמנות אמיתית (להבדיל מקיטש) מגיבה על תקופתה ומייצגת אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר אינני יודעת על מה אנו חלוקים, אם בכלל. העסק נעשה מאד דיפוזי. למה הכוונה במוסיקה מודרנית? גרשווין מודרני? ופרוקפייף? איך היה מגיב אדם מתקופת הברוק למשמע המוסיקה של גרשווין? יש לי הרגשה שהוא היה נדהם ומתאהב בה. אלא שלא נכתבה אז מוסיקה כזאת, זה לא היה הזמן. (אני מודעת לכך שזה בניגוד למחשבה המקובלת). שנברג בטוח מודרני, נכון? המוסיקה שלו לא ממש מכוערת, יש בה עניין כמוסיקת רקע לאיזה סרט, אבל כשלעצמה היא משעממת. אם היא לא עוברת את מבחן ההירדמות בזמן הקונצרט אז מן הסתם היא לא די יפה. אני תוהה כמה דיסקים הוא מוכר. אם כוונתך למוסיקה הממש מודרנית, הגועל נפש הארד קור (יש לך דוגמה?), זה באמת סבל וכאן ההגדרה שלי באה לעזרתך: זה משהו, אבל לא אמנות. יש אינסוף כפול אינסוף דרכים לעשות דבר מכוער, לכן בהגדרה דבר מכוער איננו אמנות. מצא חן בעיניי הכיוון שלך להגדרת קיטש (אחד הכיוונים): קיטש הוא שחזור של משהו שעבר זמנו. מוסיקה ברוקית יכולה להיות די נחמדה לפעמים, אנחנו שופטים אותה בתוך הקונטקסט שלה שהוא גם היסטורי או נוסטלגי בשבילנו, אבל אם מישהו ילחין היום מוסיקה כזאת זה יישמע רע, כמו לינולאום דמוי עץ, או בקיצור קיטש. מתישהו אכתוב את המאמר שלי בנושא, המאמר שישחרר אותנו מעריצותם של תומרקינים ואגמים. אני צריכה זמן כדי להביא דוגמאות, וגם כדי לקרוא את הספר של קישון בנושא. אולי הוא כבר כתב את כל מה שאני רוצה להגיד. ארשום להלן כמה הגיגים מפוזרים, אין כורח לקרוא. רק לפני זה רציתי לענות לך על חוות הדעת שלך על הציורים של אום כל טוב, ובעצם לשאול אותך אם זה יותר מקישוט נעים לעין ב-99.9% של חדרי הישיבות בעולם. מכאן ההגיגים בתפזורת שאין כורח לקרוא (עדיין). ------------------------ א. תכלית האמנות היא יצירת יופי (בניגוד להגדרה הקיימת שהיא "עירור מחשבות" והעברת מסר). ב. מוסיקה לא יכולה להעביר מסר. ג. ספרות היא המדיה היחידה שיכולה להעביר מסר ממשי ולעצב תודעה. היא עדיין צריכה להיות יפה כדי להצליח בכך. ד. היכולת של האמנות הפלסטית להעביר מסר כה מוגבלת שכמעט אינה קיימת. יהיה עלי לסייג כאן, כי יש צורות של אמנות פלסטית שהן בגדר תיעוד, כמו התמונות בטרם היות המצלמות, והן מעבירות מידע ומסרים. ויש גם אילוסטרציות, כמו שנועה מציירת. ה. אתרכז באמנות הפלסטית כי שם היומרה ושם הברוך. תכלית האמנות הפלסטית היא ליצור חפץ יפה, להיות קישוט, לענג את העין. ו. כדי ליצור אמנות דרוש כשרון אמנותי. דרוש גם כשרון טכני. דרושה גם השקעה. יצירת אמנות אינה יכולה להיות אקראית. ז. לא כל אחד יכול ליצור מוסיקה ולא כל אחד יכול לכתוב ספר (טוב), אבל כל אחד יכול להתיימר לצייר או לפסל. לכן השוק פרוץ וכולנו אמנים. ח. לכל אחד בעולם יש מסר, בנאלי ככל שיהיה, שאותו הוא רוצה להעביר. זה לא מצדיק הגדרת יצירה כאמנות. ט. מוסיקה וספרות נשפטות על ידי קהל. הקיום שלהן הוא דרך קהל רוכשי הדיסקים והספרים. י. בניגוד למוסיקה ולספרות, האמנות הפלסטית אינה נשפטת על ידי קהל. יא. מאידך גיסא, באמנות הפלסטית אפשר לסחור!!. יב. בעוד ערכה של יצירה מוסיקלית או ספרותית נשפט על ידי הקהל, ערכם של ציור או פסל נקבע על ידי כריזמה ופמפום מסחרי, בלי קשר לערך היופי של היצירה. יג. מרגע שאמן רכש לעצמו שווי שוק גבוה, כל יצירה שלו היא יצירת אמנות יקרת ערך בלי קשר לטיבה. ראה למשל הכבשים של קדישמן. זה לבטח לא יכול להיות נכון והגענו לאבסורד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. התכלית המקורית של האמנות הייתה חיקוי (זו כמדומני ההשקפה העיקרית על מהותה מאפלטון ואריסטו ועד קאנט). במהלך הזמן (וביחוד במאה האחרונה) התרחבו אפשרויותיה ומגמותיה והפכו ליצוגים מורכבים ומתוחכמים יותר של המציאות. יופי כשלעצמו (להבדיל מאסתטיקה) מעולם לא היה תכליתה. ב. מוסיקה יכולה לעורר רגשות ולהשפיע על הדמיון ובכך לגרום לתחושות כאלו או אחרות. זהו המסר שלה. ג. ג'ויס (מלבד הדבלינאים) זה ספרות יפה? טריסטיאם שנדי? ויליאם פוקנר? 1984? קפקא? ד. כל התצוגות שנחשבות היום ל"מגעילות" ו"מזעזעות" פועלות על חושי הצופה ובכך מעבירות מסר על הרוע והבעיות בעולמינו. ה. לא נכון. לשם כך לא צריך אמנים אלא רק ציירים מוכשרים. אפילו הכנסייה הקתולית השתמשה באמניה המוכשרים להעברת מסר הקדושה והאמונה ולא רק לענג את העין. ו. נכון, אבל כישרון טכני בלבד לא יספיק. ז. נכון, ולשם כך יש צורך במימסד אמנותי ובמבקרי אמנות שישפטו מהי אמנות ראויה ומהי לא, ומהי באמת אמנות טובה מתוך האמנות הראויה. ח. נכון, וכאן זה מתחבר עם המיומנות הטכנית. ט. השוק המסחרי אינו קובע מהי אמנות. הרלן קובן אינו סיפרות טובה וליידי גאגא אינה מוזיקה טובה. י. כאמור לעיל, גם המוזיקה והספרות האמנותיים נשפטים ע"י מבקרים מוסמכים. בעידן שלנו יש בילבול בין האמנות לבין התרבות הפופולרית. יא. נכון. זוהי וולגריזציה מודרנית של האמנות בידי השוק הקפיטליסטי. אין בהכרח קשר בין הערכה ביקורתית כנה של יצירת אמנות לשוויה. יב. ראי שלושת הסעיפים הקודמים. יג. נכון. בניגוד לאמור בסעיף יא, בעולם האמיתי ישנם אינטרסים ושיקולים זרים. ועדיין יש צורך וחשיבות במבקרי האמנות. אני מציע לא להסתמך על קישון. סיפרו הוא דוגמא מבישה לבורות ושטחיות המתאימים ל"איש מהרחוב". חלק מהקהל הרחב למד להעריך אמנות טובה גם אם הוא לא מבין אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחלק מהסעיפים אתה טועה (כמו א, ג), בחלק מהסעיפים יש בעיה הגדרתית (כמו ב), אבל העיקר הוא שבחלק מהסעיפים אתה חוזר בדיוק על הלהג האמנותי הקלישאי חסר המשמעות שנגדו אני יוצאת, כמו: "כל התצוגות שנחשבות היום ל'מגעילות' ו'מזעזעות' פועלות על חושי הצופה ובכך מעבירות מסר על הרוע והבעיות בעולמינו." כאילו תומרקין מדבר מגרונך. אתה תומרקין? אני חוששת שהגענו למבוי סתום, בלי קשר ללעג המוזר שלך לקישון, שצרב את בשרי כמו פגיונות לוהטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(צחי בר בתור צב מעבדה שלא זוכר איך נכנסים בתור מחבר) לאחר הדיון שהתפתח כאן נראה לי שהדגש בהגדרת האומנות צריך להיות על ערור רגש. כלומר אומנות היא יצירה אנושית שהתכלית העיקרית שלה בעיני הצרכן היא לעורר רגש, ואולי גם מחשבה. תשובתי לשאלתך היא שלסודוקו מרכיב אומנותי קטן, שכן התכלית העיקרית שלו היא ערור המחשבה ופחות רגש. לא הבנתי מה הכוונה ב'אולמרט', האם הכוונה לגברת, ליצירות שלה, או לבעלה. יופי הוא רק אחת מהדרכים לעורר רגש, אבל בוודאי לא היחידה, ולכן לדעתי, יופי הוא לא תנאי הכרחי ביצירת אומנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(התכוונתי לאהוד אולמרט, הוא מעורר בי הרבה רגש! אבל הוא לא מעשה ידי אדם לכן הוא לא יצירת אמנות. והוא גם לא יפה.) עם הניסוח החדש אני הרבה יותר מסכימה, ואני ממש שמחה עליו. באמנות פלסטית יש רק מעט אפשרות להעברת מסר, טיפה יותר מאשר במוסיקה, ולכן ה"מסר" שלה הוא הרגש. ויופי הוא אחת הדרכים לעורר רגש. אני מאד מסכימה. יותר מזה, יופי כשלעצמו מעורר רגש, יופי הוא המסר. הוא לא הדרך היחידה - גם זה נכון, אבל מכאן אנחנו חלוקים: מאחר שמדובר ביצירת אמנות, יופי (מה שהוא לא יהיה) הוא תנאי הכרחי. אחרת זו לא אמנות. כך אני גורסת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמח שהגעתם להסכמה אבל אני חולק עליכם. אומנות שמעוררת רגש היא זן נחות של אומנות. המטרה של אומנות טובה היא להביע רגש ותפעול רגשי הוא צורה נחותה של הבעת רגש. לדוגמה אם לבן אדם כואב אז הוא יכול להגיד ''כואב לי'' ואז אנשים סביבו יחוו אמפתיה. אולם אם האדם מאוד לא וורבלי או האנשים סביבו מאוד אטומים הדרך היחידה שבה הוא יכול להסביר להם הוא על ידי הכאבה. מובן שהשיטה השנייה נחותה מהשיטה הראשונה גם כי היא לא מתארת באופן מוצלח את הרגש וגם כי היא כופה את הרגשות שלך על האחר. מובן שבשלב השני אנשים שחווים אמפתיה לסבל גם כואבים אבל זוהי רק תוצאה משנית, התוצאה העיקרית היא הבנת הכאב של הזולת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אנחנו מדברים על רק על אמנות עילאית! (ובכלל באמנות פלסטית אי אפשר להעביר רגשות מורכבים כאלה. מתי בפעם האחרונה ראית מישהו בוכה מול תמונה? אבל בכלל יש משהו מוזר במה שכתבת. נראה אם הבנתי: האם כתבת שאמפתיה יכולה להתעורר רק בשתי דרכים: 1. על ידי הודעה מילולית, כגון "כואב לי". 2. על ידי הכאבה לאחר, כדי שיכאב גם לו ואז הוא יידע שגם אתה מרגיש ככה. ? נראה שזה זורק אור חדש על השיחה שלנו על גלעד שליט. ) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"אבל אנחנו מדברים על רק על אמנות עילאית" ממה שראיתי חלקכם לוקח חלק מהאומנות ורק לו קורא אומנות, מה גם שלדעתי לקחתם חלק נחות. ===>"(ובכלל באמנות פלסטית אי אפשר להעביר רגשות מורכבים כאלה. מתי בפעם האחרונה ראית מישהו בוכה מול תמונה?" אמנות פלסטית בהחלט יכולה להעביר רגשות מורכבים (בטח יותר מורכבים מכאב) לדוגמה האיש החושב או כל ציור של ון גוך. אני בהחלט לא חושב שאלו שתי הדרכים היחידות לעורר אמפתיה. מה שהתכוונתי הוא לתת שתי דוגמאות לשיתוף בכאב שדי מייצגות שיטות עיקריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נגד הזילות של רגש בדבריך. גם תחושת התעלות דתית, למשל, או תחושת אחדות עם הטבע, או התפעלות ממורכבותו ועדינותו של היופי, כולן רגש או קשורות ברגש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל בין הצגת יופי לבין תפעול רגש. יש הרבה יצירות מוזיקליות שגורמות להתפעמות, אבל מה זה אומר? אם אני מתפעם מיצירה שנכתבה על ידי נוצרי זה אומר שאני מאמין בישו? זה בסך הכל אומר שעשו עלי מניפולציה רגשית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנות דרכה שהיא עושה מניפולציה רגשית מסוימת על הצופה/מאזין. נניח, בקולנוע, שהוא אמנות חדשה יחסית, יש נוסחאות מדוקדקות מאוד לסחיטת הרגש הזה, והן לרוב עובדות מצוין. אמנות טובה משכילה לעשות את המניפולציה הרגשית שלה באופן "הוגן" (נאמן לאמונות היוצר, בין היתר) ובאופן שמעניין היחס בינו לבין האמירה השכלית/ערכית שהיצירה מביאה - בין אם הרגש והשכל בהרמוניה, או שיש ביניהם קונפליקט (קונפליקט כזה נוצר, למשל, ביצירה הגורמת להזדהות רגשית עם דמות שמסורתית נחשבת ל"רעה"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתן לאפיין רעים על ידי מוזיקה מאיימת או בגדים אבל אם אתה סומך על האינטליגנציה והשיקול דעת של הצופה מספיק שתציג את המקרה ותתן לו להחליט, מעבר לזה לא תמיד יש טובים ורעים לפעמים יש דילמה שהיוצר בעצמו מתקשה בה והוא פשוט נותן את הצדדים שלה. כמו בכל דבר ככל שאתה מעריך יותר את הצופה שלך כך אתה פחות רוצה לעשות עליו מניפולציות ויותר מעוניין בחשיבה ''רציונלית''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"להציג את המקרה" = לעשות מניפולציות מסוימות. גם אם אם אתה בוחר בשחקן שנראה "טוב" ובבגדים רגילים, ורק בסוף הסרט מתגלה שהוא האיש הרע, זו מניפולציה. אם אתה בוחר להציג דמות מורכבת, אתה מעביר מסרים סותרים במסגרת המניפולציות השונות שאתה עורך בסרט שלך. אני לא חושבת שיש כאן קשר להערכה כלפי הצופה. יצירה שלא מעריכה את הצופה, המניפולציות שלה יהיו שחוקות ושבלוניות. יוצר כמו היצ'קוק, בזמנו לפחות, המניפולציות שלו היו מקוריות ומחושבות עד דק. אבל הן היו (הוא יוצר סופר-מניפולטיבי). אתה אולי קורא "מניפולציות" בהקשר שלילי, אבל זה מונח נייטרלי. קולנוע בא ליצור עמדה/תגובה אצל הצופה. כל סרט שלא ינסה לעשות את זה, או שינסה לעקוף את המנגנון הזה באופן מודע, הוא סרט ניסיוני במוצהר, ולרוב התוצאה תהיה משמימה או בלתי ניתנת לצפייה. אני עייפה אז אולי מחר יעלה בדעתי עוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה דוגמא למאמר המציג דילמה מדעית:דיון 2832 שימי לב שכבר בכותרת המשנה המחבר מודה שהוא לא יודע מי צודק. אז במקרה הזה אני לא רואה מניפולציה בהצגת המקרה (אם כי יתכן שטחו עיניי) ואם יש דמות רעה אזי גם בסוף המאמר לא ניתן לדעת זאת. נניח עכשיו שיעשו סדרת טלוויזיה על הדילמה, האם הוספת מוזיקה מאיימת לאחד מהצדדים באמת תשפר את הסדרה? ואם היינו מדברים על דילמה מוסרית או רגשית האם שם כל התשובות ידועות ליוצר או שאנחנו חייבים שיאכילו אותנו בכפית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא משנה איזו מוזיקה יוסיפו - כל מוזיקה שיוסיפו תיצור אפקט מסוים. גם סרט ללא מוזיקה בכלל יוצר אפקט מסוים. זו המניפולציה הקולנועית. כאמור, זה לא חייב להיות משהו גס ושקוף או להאכיל בכפית. אולי יעזור לך אם נדבר על "בחירות" שהיוצר מבצע בתחום המבע הקולנועי, בחירות האמורות להשפיע השפעה מוגדרת על הצופים. זה כמובן לא ישפיע באותו אופן על כל צופה, לפעמים אפילו ישיג אפקט הפוך (הצופה יתעצבן מהבחירה), אבל אצל יוצרים מקצוענים השיטה עובדת לרוב. אלה לא דברים שהמצאתי או תיאוריה פרטית שלי, מדובר ביסודות היצירה הקולנועית. אני ממליצה לך לקרוא קצת על יסודות הקולנוע - החל מהמונטאז' של אייזנשטיין למשל ועד ספרים המנתחים סרטים בני זמננו. סתם דוגמא אינטרנטית: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שהשיטה עובדת אני מסכים, אני חולק על כך שהצלחתה היא מדד לאומנות טובה. אם נשאר במדע אזי בויקיפדיה יש שורה שלמה של אמצעים אומנותיים שעובדים: פניה אל הרגש [ויקיפדיה]. אולם הם נחשבים לדברים שצריך לבער לא להשתמש בהם. אם אדם בוחר להשתמש בהם הוא נקרא מניפולטור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בכלל לא מה שאמרתי - לא אמרתי שהצלחתה היא מדד לאמנות טובה. תגובה 558207 אמרתי שאמנות טובה נמדדת בין היתר באופן שבו היוצר עושה את הבחירות האלה, ובאופן שבו הן עולות בקנה אחד, או מתנגשות, עם מסרים אחרים ביצירה (כרגע אני מטשטשת את ההבדל בין שכל לרגש, כי בעצם המידע שנמסר לנו על דמות מעצם העובדה שהיא לובשת למשל מעיל גשם אפור ויושבת במשרד אפלולי עם מאוורר תקרה ישן (בלש פרטי), מערב גם הבנה שכלית (מצפים לתעלומת רצח ושחיתות) וגם מעורר אלמנט רגשי (ולו מפני שמחכים לפאם פאטאל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שלי מלכתחילה היתה שאומנות שמעוררת רגש היא נחותה. במילים אחרות צריך להבין אומנות ורק אז יבוא הרגש. ניתן לקחת לדוגמא תשדירי בחירות, יש קטע שחוזר על עצמו בהרבה תשדירים, מנהיג המפלגה מסתכל במשקפת לאתרים חשובים.כמובן שאחרי כל כך הרבה פעמים זה הפך לקלישאה ומעורר גיחוך, אבל גם אם זה היה מצליח והיה משכנע אותי שהמנהיג של המפלגה הוא (נניח) בעל כושר מנהיגות אזי מדובר בסך הכל בתוצאה של מניפולציה, משהו שאני חושב שהוא נכון למרות שאין לי שום סיבה. ככל שהתשדירים הפכו להיות אוסף של מניפולציות בלי שום עמדה אמיתית אזי לי אישית אין סיבה לראות אותם, להפך, אני מעדיף להימנע מהם כדי שהבחירה שלי תהיה יותר מושכלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמא שהבאת היא מתחום בעייתי בהקשר זה, שכן תעמולה טיבה שהיא מכוונת לרגש, ולעתים אף ליצר. לגבי הטענה שלך בפסקה הראשונה - יצירה שיש בה רק קוגניציה ללא רגש היא לכל היותר חיבור פילוסופי. היא לא רומן ספרותי טוב. בדומה, יצירה שיש בה רק רגש היא רומן רומנטי נחות שאפילו במטוסים לא יקראו. אם אתה טוען שיש לפצח את היצירה מבחינה שכלית ורק אחר כך לפנות לרגש, אני חושבת: 1. שההפרדה מלאכותית; 2. שזה תהליך שלא קשור ביצירה עצמה אלא באופן שבו כל קורא/צופה ניגש אליה, וקשור בהבדלים אינדיבידואליים (נניח, הייתי מבינה לו היית טוען שזו דרכך האישית לגשת ליצירות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום הכרח שתעמולה תפנה לרגש או ליצר. ניתן בהחלט ליצור תשדיר בחירות עם טיעונים אמתיים (רציונלים או רגשיים) העובדה שבוחרים לעשות מניפולציות הופכות אותם לטובים פחות מבחינתי. כבר הבאתי את הדוגמא ליצירה שמביעה רגש, האדם החושב, אני חושב שקשה לקרוא ליצירה הזאת ''פילוסופית''. ככל שאני חושב על זה אני מבין שהשימוש שלי במילה ''נחות'' מאוד לא מדויק. עדיף להגיד ''פחות מתקדם'' בית ספר יסודי לא נחות מאוניברסיטה אלא רק פחות מתקדם. אומנות היא סוג של תקשורת לכן היא תלויה גם ביוצר וגם בצרכן, מכיוון שאפילו יחסית לגבר האינטלגציה הרגשית שלי נמוכה היצירות שאני צורך פחות מתקדמות. אחד הבעיות שלי היא אכן שאני מנתח כל יצירה ברמה האינטלקטואלית כלומר את צודקת בטענה שייחסת לי אבל אני מתייחס לכך בתור בעיה. לו הייתי יותר מתקדם הייתי ניגש ליצירות דרך הרגש. אבל גם ברגשות יש רגשות אישיים (אני עצוב) יש הזדהות (הוא עצוב וצודק בכל מה שהוא אומר) ויש אמפתיה (הוא עצוב אבל טועה בחלק מדבריו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי הסרט הדמות הרעה: לובוס מוטל | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |