 |
במקרה של רופאים ומדענים, הציבור *ירצה* להפקיד בידיהם את ההחלטות, אם יישאל, ובכל-זאת אסור לכפות טיפול על מטופלים בהתאם לרצונם. בנושא המדיני, ההנחה שהציבור בעצם לא רוצה את מה שהוא רוצה, היא הנחה שממנה לדיקטטורה הדרך קצרה מאוד: כי אם הציבור לא יודע מה הוא רוצה, גם בבחירת הנציגים שיחליטו הוא לא בהכרח בוחר את אלה שיעשו את הטוב בשבילו. אז צריך שהאנשים שיודעים ייקחו את השלטון, בכל צורה שהיא. מן 'הרצון הכללי' של רוסו, עם כל אמצעי הכפייה המעורבים.
רק מה, שבניגוד לתיאוריה של רוסו, בדמוקרטיות ליברליות התהליך הוא הכל. העם אולי לא יקבל את ההחלטה ה'נכונה', אבל זו תהיה ההחלטה *שלו*. ולכן ברק לא יכול לבוא בשם 'מה שהציבור רוצה' כדי לומר שאם שואלים את הציבור מה הוא רוצה התוצאות אינן רצון הציבור. הוא יכול לטעון כבן-גוריון - 'אני לא יודע מה העם רוצה, אני יודע מה הוא צריך' - אבל זה עניין אחר לגמרי; הטענה שאתה מציג קרובה הרבה יותר ל'אני יודע מה העם רוצה, העם לא יודע מה הוא רוצה'. הרבה דמוקרטיה אין כאן.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש