|
"ששה יצאו לבילוי בערב סתיו של 28.11.08. כולם גם יחד צפו במשחק כדורסל, כולם גם יחד בילו מספר שעות לאחר מכן בבר בשם "לנדן" וכולם גם יחד הגיעו למועדון. עובדות אלו הובהרו על ידי התובע והעדים מטעמו ולמעשה לא נסתרו ולא נעשה ניסיון לסתור אותן על ידי הנתבע. ששה אם כן הגיעו לפתח המועדון. ארבעה מהם חלפו ביעף על פני שומר הסף כשהם זוכים לברכת הדרך לקראת כניסתם. כך נכנסו שלש הנשים בקבוצה, כולל רעיית התובע אשר נותרה לצד שומר הסף כדי לזהות את חברי הקבוצה אשר עימה. כך נכנס גם מר יאיר קספריוס, אשר הגיש תצהיר ונחקר בחקירה נגדית. ולמר קספריוס, אין מנוס מלציין, אין "חזות מזרחית". התובע היה החמישי בקבוצה והוא לבדו נתקל במחסום עת הגיע תורו להיכנס. גם התובע הגיש תצהיר ונחקר בחקירה נגדית. ולתובע, אויה לי שעלי לציין זאת, יש ויש "חזות מזרחית". הששי בקבוצה, מר שי מסיקה, לא ניסה כלל להיכנס למועדון שלכן להיותו חלק מהקבוצה אין נפקות לעניין דנא. הנה איפה, חמישה בקשו להיכנס למועדון ולאחד ויחיד, זה האחד והיחיד בקבוצה שהינו גם גבר וגם בעל "חזות מזרחית", לא ניתן להיכנס. הסבר לא ניתן לתובע. כל שאמר השומר אלו המילים "הוא לא" (סעיף 9 בתצהיר התובע). אפילו לא בגוף ראשון." ובהמשך: "בתצהירו, מתאר הנתבע מציאות לא פשוטה בעליל עימה נאלץ להתמודד בעליו של מועדון בישראל. תגרות ומעשי אלימות בין מבלים במועדונים הינם, למרבה הצער, עניין שכיח למדי ומחייבות את בעלי המועדונים לקיים מערך אבטחה קפדני. כולל בניסיון לאתר מראש מפירי סדר ונושאי נשק. מציאות לא פשוטה זו איננה הצדקה להפליה. אבטחת המבלים הינה עניין אחד. הפליה פסולה הינה עניין אחר לחלוטין. דומני כי הנתבע, למרות הצהרותיו בדבר "מוצאו המזרחי" ולמרות העדויות לפיהן בילו במועדון גם כאלו להם "חזות מזרחית" ... לוקה באותה נטייה פסולה של "חשדנות יתר" כלפי כאלו שחזותם כחזותו של התובע. כלפי אותם "חשודים" ננקטת מדיניות של חשדהו בטרם כבדהו ומניעת כניסתם נעשית בקלות יתרה. קלות בלתי נסבלת. גם אם קבוצה שלמה חשודה בשכרות, גם אם קבוצה שלמה חשודה בהסתרת כלי נשק – דווקא זה לו "חזות מזרחית" הוא "החשוד המיידי". הוא זה שכניסתו תימנע. ... מדיניות זו היא שמובילה במישרין למעשה ההפליה כלפי התובע".
(מתוך פסק דינו של השופט אילן רונן שניתן לפני שבועיים בעניין כהן נגד לובלין)
|
|