|
מה שאמרת קודם יותר נכון: אני דבק בעמדתי. כפי שניסיתי להסביר באמצעות הדוגמה ההיפוטתית ו"הפלפולים", הוא שאין קשר בין התחייבותו של מנהיג לקיים את הבטחותיו ובין השאלה אם המעשים שאותם התחייב לעשות נכונים לגופם או לא נכונים. מנהיג שהגיע למסקנה שהדרך שעבורה קיבל את אמון העם שגוייה צריך להתפטר או לנסות לקבל את אמון העם ל"תיקון". לפעמים ישנן התפתחויות חדשות שמראות בצורה ברורה שהכול מכירים בה שצריך לשנות דרך, ואז אולי מיותר לבקש שוב את אמון העם. לדוגמה: השלום עם מצרים והנסיגה מסיני נעשו ללא עריכת משאל עם. למרות שאישית התנגדתי לצעד הזה, לא חשבתי שהויתור על משאל עם הוא משמעותי, כי היה ברור לכול, שאם ייערך משאל כזה התוצאות תתמוכנה ברוב גדול בצעד הזה, ולא היה טעם לעשות משאל שהתוצאה שלו ברורה.
|
|