|
||||
|
||||
ז"א שאם מישהו נהנה מכספי משלם המיסים אז הממשלה יכולה לחייב אותו לעשות כרצונה?! האם אתה טוען שהממשלה יכולה לדרוש מתיאטרון לשנות מחזה שמוצג בו? האם הממשלה יכולה לדרוש מרב לחתן כהן וגרושה תוך כדי אכילת בשר חזיר? האם הממשלה יכלה לדרוש מתושבי גוש קטיף לפנות את הגוש בלי פיצויים? (ולמה לא שמענו את לימור לבנת אומרת את זה בזמן אמת?) בהתחשב בעובדה שכמעט כל אזרח במדינה מקבל ממנה כסף (באופן ישיר - על ידי קצבאות1 - או באופן עקיף - על ידי קבלת משכורת ממעסיק שמרוויח גם ממקבלי קצבאות1) אז בעצם כל עיתונאי שמבקר את הממשלה עושה משהו לא ראוי. נראה לי שהעמדה שאתה מציג כאן לא כל כך מתאימה ליחסים שאני רוצה לראות בין הממשלה לאזרחיה. 1 כולל קצבאות ילדים. |
|
||||
|
||||
כהרגלי, אני לא עונה לאלמונים. אתה רוצה תשובה - בחר ניק. לא רוצה - גם אפשר. |
|
||||
|
||||
הבדל נא בין 'נהנה מכספי המסים' לבין 'מוסד ציבורי'. בכל מקרה הממשלה לא יכולה לחייב *כל דבר*. השאלה היותר מעניינת היא, האם מותר לה לעשות *משהו בכלל*. במקרה הזה, למיטב הבנתי, מדובר במוסד ציבורי. לא בסופר שקיבל פרס ראש הממשלה (אם כי כידוע גם על זה קמות צעקות כל שני וחמישי). ובהחלט, גם בתחומים אחרים הממשלה (או ביהמ"ש) מנסה לחייב עובדי ציבור לעשות דברים - כולל למשל אותו פס"ד מהולל שבו השופט חשין חייב את הרבנות לתת הכשר למפעל שמוכר את הטרפות ליהודים, למרות שההלכה הברורה קובעת שבמקרה כזה כל המפעל לא כשר (המקרה, אגב, נגמר בנצחון הרבנות, כי היא הוסיפה הודעה שהיא מקיימת את צו בית המשפט, ואף-אחד מהקונים המוסדיים והשוק החרדי לא קנה מאותו מפעל). כמובן, שחקנים אינם 'עובדי ציבור'; אבל כשהממשלה מממנת חלק ממשכורתם, יש שאלה האם יש פה אפשרות התערבות כלשהי (הגורמים שמקבלים את הכסף, מטבע הדברים, מעדיפים שלא - כשם שהחרדים מעדיפים לקבל את הכסף ולא ללמוד לימודי ליבה, מתוך טענה שכפיית לימודי ליבה על-ידי הממשלה איננה מוסרית ופוגעת בנשמת אפם, והממשלה אסור לה לדרוש מהם ללמד משהו המנוגד למצפונם). בכל מקרה, השאלה פה איננה על 'לעשות כרצונה', אלא על סעיף מצומצם מאוד: האם מוסד ציבורי הנהנה מסיוע ממשלתי מחוייב למשהו בשל כך. בגלל זה השאלה קיימת לגבי גלי-צה"ל, פחות מזה רשות השידור ובכלל לא לגבי 102FM וערוץ 7 באינטרנט. נוסף על כך, יש פה מחלוקת בשאלה מה תפקידו של מוסד אמנותי - האם הוא נותן שירות, ואז הממשלה יכולה לומר 'אם אתה מסרב לתת את השירות, אין כסף' או שמא לא, ואז אין לה מה לומר. |
|
||||
|
||||
שאלות זה התפקיד שלי, התפקיד שלך הוא לתת תשובות. איפה עובר, לטענתך, הגבול בין מה שמותר לממשלה לאלץ תיאטרון (או גוף אחר שמקבל ממנה כסף) לעשות לבין מה שאסור לה? גם בנוגע לשחקנים, השאלה אם יש לממשלה זכות להערב בכלל היא לא כל כך מעניינת, השאלה היא אם הממשלה, למשל, יכולה לאלץ את השחקנים לשחק במקום בו הם לא רוצים לשחק או בהצגה בה הם לא רוצים לשחק? יש הבדל בין גלי צה"ל (שהוא גוף צבאי) לבין הקמארי (שהוא גוף שמייצר את רוב הונו באופן עצמאי). איזה שירות, לדעתך, צריך לתת תיאטרון? האם אתה טוען ששחקנים שלא רוצים להופיע באריאל לא מספקים את השירות הזה? |
|
||||
|
||||
תודה על המינוי, אבל לא תודה. 1. אני מניח שזה עובר באדם בודד, אבל גם בזה אני לא בטוח. 2. אותי השאלה הזו מעניינת. לא מעניינת אותך? זבש"ך. 3. מן הסתם היא לא יכולה 'להכריח' אותם, אבל אמצעי לחץ יעיל מאוד הוא לומר: "לא רוצה? אל תשחק. זכותך, וזכותנו לא לממן אותך". 4. הקאמרי תוקצב ב-11.4 מליון ש"ח מכספי המדינה בשנת 2008 (לא כולל 5.7 מליון של 'חוק אזרחים ותיקים', יהא זה מה שיהיה) ועוד כסכום הזה בערך מעיריית ת"א, שנוציא אותה מהמשחק כרגע. זה סכום די משמעותי בכל-זאת, אם כי אני מניח שלאור העובדה שבאו איזה 860 אלף צופים להצגות שלו באותה שנה, אז אפילו עם ועדי עובדים זה אומר שהרוב באופן עצמאי. אבל מדובר פה על תמיכת המדינה - אם הקאמרי יחליט להיות תיאטרון עצמאי ממש, נניח כמו התיאטרון האתיופי הכמעט-בלתי-מתוקצב, זה יהיה סיפור שונה. הקאמרי מקבל תמיכה מהמדינה, במילים פשוטות, למטרות ייצור תרבות. ולמעשה, כל התיאטרונים מעדיפים לינוק גם מהמדינה על גבי הסתמכות על תקציבים עצמאיים בלבד (ועצמאות מוחלטת לכל דבר ועניין). 5. התיאטרון מוכר הצגות. לא כזה מופרך שהמדינה תקבע שחלק מהכללים למתן תמיכה כוללים 'התיאטרון יציג ביישובים ישראליים לפי דרישה'. ולכן, העסק פה הוא, כמו שאמרתי שוב, התיאטרון עצמו. אם הקאמרי יעלה המלט באריאל בלי איתי טיראן, לאף אחד לא יהיה פתחון פה נגד איתי טיראן (למעט החשודים הרגילים ומבקר תיאטרון אחד או שניים). אם הקאמרי יאמר 'התיאטרון לא יופיע באריאל', לא מופרך (תיאורטית, מעשית אני לא מאמין שמשהו כזה יקרה) שהמדינה תאמר לו 'במקרה כזה המדינה לא תתקצב את הקאמרי'. וזהו, סיימתי את תפקידי. תקרא למשמרת לילה. |
|
||||
|
||||
2. התכוונתי שהיא לא מעניינת בגלל שהיא מובנת מעליה. כמעט כולם מסכימים שלמדינה יש זכות להתערב במשהו (למשל, למנוע ממך לרצוח אותי). היא מתחילה לעניין כשאנחנו מגיעים למה. 3. תמיד אפשר לשחק במשחק הזה. היום שלטון של הליכוד יפסיק לממן תאת הקאמרי ומחר שלטון של העבודה יפסיק לממן את בר-אילן, ותמיד אפשר למצוא תירוצים ולהמציא כללים חדשים שהם לא יעמדו בהם. אם המטרה היא סתם לפגוע במרכזי הכח התרבותי של היריב הפוליטי... בסדר... אני לא בטוח שהייתי רוצה לחיות במדינה שזאת תרבותה הפוליטית, אבל אם זה מה שאתה רוצה, אז למה להשתמש בתירוצים? 4. מה זה אומר "ליצור תרבות"? אם המדינה היתה מציעה לי 11 מליון שקל, הייתי אומר תודה ולוקח. אם היא היית מציעה לי 11 מליון שקל ובתמורה דורשת ממני לבנות טיל שיגיע לירח, הייתי מוותר. אני מניח שכשהמדינה נתנה את הכסף לקאמרי היא עשתה את זה כששני הצדדים מבינים את העסקה, וקשה לי להאמין שחלק מהעסקה כלל (במפורש או שלא במפורש) "הופעה באריאל". 5. בהתחשב בעובדה שחלק מה"יישובים ישראליים" הם ישובים שעצם קיומים נטון לדיון פוליטי ער ושלחלק גדול מהציבור קיומם הוא פצע בלב, דווקא כן נשמע לי מופרך שדרישה להציג באותם "יישובים ישראליים" לא תהיה חלק מהעסקה. בדיוק כמו שהדרישה שהרבנות (גוף שמתוקצב כולו על ידי המדינה) תשלח רב לכל אולם (כולל אולם לא כשר) לא מתקיימת. כשאני אשמע את לבנת קוראת להפסיק לממן את הרבנות אני אאמין לה שיש כאן עיקרון ולא סתם פוליטיקה או דמגוגיה (הרי היא לא באמת תפסיק לממן את הקאמרי, והיא לא תצליח לשכנע את איתי טיראן להופיע באריאל). |
|
||||
|
||||
3. נזכיר, שהעניין התחיל מסירוב של פועלי התרבות להופיע באריאל, לא ממטרה לפגוע בקאמרי. 4. העסקה הזו מתחדשת כל שנה, וסביר מאוד שהיא כללה "הופעה בישובים שונים לפי דרישה". עד עכשיו לא היה מקום באריאל, עכשיו יש. לא יותר ממקרה פרטי של דרישה כללית. 5. ממשלה היא גוף פוליטי. היא קובעת לרבנות שחובתה לתת הכשר לאולמות שבהם יש ריקודי בטן (הרבנות סירבה, הכריחו אותה) למרות שהדרישה הזו היא פצע בלב בשביל רוב אנשי הרבנות לפחות; ח"כים מהשמאל מבקשים לחייב את הרבנות לתת הכשר למקומות הפתוחים בשבת, למרות שלא רק שזה פצע בלב אלא גם מנוגד להלכה שהיא מהותו של ההכשר. ההשוואה שלך הייתה במקום לו הייתה הממשלה דורשת מתיאטרונים להציג *הצגות עם תוכן ספציפי*, ולא הצגה *במקום ספציפי*. ובמשהו אחד אני מסכים איתך: לבנת מן הסתם סתם מתכוונת לעשות גלים ולא לשום דבר אחר. |
|
||||
|
||||
5. שני תיקונים קטנים: לא הממשלה קובעת, אלא הכנסת, בחוק איסור הונאה בכשרות: "במתן תעודת הכשר, יתחשב הרב בשיקולי כשרות בלבד". לא רק חברי כנסת מהשמאל מבקשים לחייב מתן הכשר למקומות הפתוחים בשבת, גם בג"ץ פסק כך מזמן (מסעדת אלימלך), והרבנות אכן מעניקה תעודות כשרות למסעדות הפתוחות בשבת (אבל לא למסעדות המבשלות בשבת). |
|
||||
|
||||
אם משמרת לילה, אני לא אחמיץ את ההזדמנות להזכיר את תגובה 130309 שוב. |
|
||||
|
||||
דבריך נשמעים מאד תמימים אבל לימור ליבנת למשל, תקח לעצמה את הזכות לתבוע מהקמרי לפטר את טיראן אחרת תפגע במימונו. השאלה של מימון הממשלה למוסדות שאנשים בתוכם מוחים נגדה, היא שאלה מאד מורכבת כי נניח שיעבירו תקנה שתיהיה חובה ליישמה ללא שיקול דעת: שלילת מימון ממשלתי מכל מוסד, שאחד העובדים בו מחה או הביא למחאה נגד מדיניות הממשלה ופיטורי אותו עובד. אינני צריך לפרט לך שהצעקות הרמות ביותר יגיעו מאיזור המתנחלים והממסד הדתי. |
|
||||
|
||||
ראשית, כבר היו דברים מעולם - כמו המעשה באותו מורה שהתבטא נגד מורשת רבין ופוטר, או התערבותו של ברק כרה"מ כדי לפטר את מרגלית הר-שפי ממשרת מורה בפסגות. אני כמובן בטוח שמחית בקול גדול נגד פיטורים אלו, אבל לא כולם כמוך. וכמובן, התשובה שאין דין דעה כמעשה, ואין דין שלילת סיוע לתיאטרון המסרב להופיע במקום פלוני כדין פיטור מישהו על *הבעת דעה* ללא מעשה. |
|
||||
|
||||
אני גם חושב שיגאל עמיר צריך לרצות את עונשו באותם תנאים כמו כל רוצח אחר. נכון שהתנגדתי לפיטורים למיניהם בגלל דעות. גם התנגדתי למעשיה והתבטאויותיה של לימור ליבנת כלפי דניאל ברנבוים. |
|
||||
|
||||
הבג"צים של אוסובלנסקי! חשין מתעלה על עצמו ומספק קריאה מהנה. קטע אהוב במיוחד: "הוד מעולה" למדה לדעת ערכו של צו הבג"ץ - מהו, בעיקר בעומדו אל-מול איגרת שחתמו עליה רב העיר חדרה וראש אגף הכשרות ברבנות הראשית לישראל. |
|
||||
|
||||
איטליז המשרת את הקראים בישראל הציג עצמו כ"כשר בהשגחת היהדות הקראית". חוק איסור הונאה בכשרות קובע "בעל בית אוכל לא יציג בכתב את בית האוכל ככשר, אלא אם ניתנה לו תעודת הכשר", ומפרט מי רשאי להעניק תעודת הכשר. מכיוון שהאיטליז לא קיבל תעודת הכשר מאחד הגופים המוסמכים לתיתו, קנסה אותו הרבנות. בעלת האיטליז ערערה לבית משפט השלום ברמלה. כבוד השופט הישאם אבו שחאדה קיבל את הערעור, וביטל את הקנס. כבוד השופט קבע כי הקביעה "כשר בהשגחת היהדות הקראית" אינה מהווה הטעיה, ולפיכך אינה מהווה עבירה על החוק. בינתיים ערערה הרבנות לבית המשפט המחוזי. זה החליט לבטל את פסק דינו של כבוד השופט שחאדה, אך נראה כי הדיון בערעור לגופו יתקיים במועד מאוחר יותר. שאלה לעורכי הדין בקהל: מבחינה פורמלית, בעלת האיטליז ביקשה מבית משפט השלום להאריך את המועד שבו היא יכולה להישפט. כבוד השופט החליט לקבל את הבקשה, ואז גם דן בו במקום בגופן של הטענות, וזאת אף על פי שעדיין לא הוגש כתב אישום. האם יש כאן חידוש? |
|
||||
|
||||
הלוואי. למרות מה שהשופט כותב בסוף, אולי יש פה בכל זאת פתיחת פתח לסוגים נוספים של כשרויות בארץ? אם לא רפורמית, אז זרם אחר? ול"כשרות חילונית" למוצרים מסוימים? (ואני בכלל נגד שחיטת בהמות לאכילה). |
|
||||
|
||||
(איכסה, מגעיל לאכול בהמות חיות). |
|
||||
|
||||
יאי! יצקת משמעות לכותרת הסתמית שבחרתי! הרי ידוע: מאי ניהו דבר גדול? אבר מן החי. (ובמדרשיה הכי גרסינן: מאי ניהו דבר גדול? אבר מין) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |