|
א. שהיית חיילי צה"ל בלבנון הייתה מיותרת, משום שהיא לא שירתה כל מטרה, הן צבאית והן מדינית. החיזבאללה יכול היה לפגוע - ופגע - בישראל בכל פעם שרצה בכך. מאחר ומטרת הרצועה הייתה "להגן על ישובי הצפון", ומאחר והיה ברור כבר בסוף שנות השמונים שהיא איננה מסוגלת לעשות זאת, הרי ששהיית צה"ל בדרום לבנון הייתה מיותרת, מאחר והיא עלתה בהרוגים רבים ולא תרמה במאום להגנת ישראל.
ב. ביוני 1981 נחתם הסכם שביתת נשק בין ישראל לבין אש"פ. אש"פ שמר על ההסכם בקפדנות. ביוני 1982 התנקש ארגון אבו-נידאל, מפורשי אש"ף, בשגריר ישראל בלונדון. ממשלת ישראל ניצלה זאת כדי להפר את שביתת הנשק, שנכפתה עליה עקב חוסר יכולתו של חיל האוויר לשתק את מקורות הירי של אש"ף. בין יוני 1981 ליוני 1982 שרר שקט בגבול הצפון. לא היו הפגזות ולא היו פיגועים.
ג. אריק שרון שאף להרוג שתי ציפורים בפלישה אחת: לשבור את אש"ף, ולארגן "סדר חדש" בלבנון, סדר שיתאים לשאיפותיה של ישראל. הוא הציע לממשלה את תוכנית "אורנים גדול", שדיברה על חבירה עם הפלנגות ועל כיבוש ביירות. הממשלה דחתה את התוכנית, ואישרה במקומה את "אורנים קטן", מבצע מוגבל שמטרתו הרחקת כוחות אש"ף מגבולות ישראל. כשנתנה הממשלה את ההוראה לפעול, הורה שרון לצבא לבצע את "אורנים גדול" - התוכנית שהממשלה סירבה לאשר. הצבא, בראשות הרמטכ"ל, ביצע את התוכנית והונה את הממשלה - *ובכך ביצע מעשה השקול לבגידה*. בניגוד למה שאמרת, הדרג המדיני קיבל החלטה, היא לא מצאה חן בעיני הדרג הצבאי הבכיר, ולכן היא לא בוצעה. זה לא המקרה הראשון וגם לא האחרון.
ד. לא ציינת במה אשמה ממשלת השמאל. ממשלת שמאל של ממש הייתה רק בין השנים 1992-1996 (וכמובן, ממשלתו של ברק). לא היה כל הבדל עקרוני בין הליכוד למערך, לא ב-1977 ולא במהלך שתי ממשלות האחדות.
|
|