|
||||
|
||||
אני מבין את כוונתך (וויטגנשטיין, בנקודה שהצעתי לך לקרוא, יסכים איתך; מיותר לציין ש *הוא*, לא היה קאנטיאני...). אבל - אינני מדבר על האונטולוגי (וכביכול, אומר *עליו*, שהוא בלתי ידוע). אני מדבר *עלי* (ואומר, שאני מסוגל לדעת, רק את מה שאני מסוגל לדעת). דרך אגב, לשם הניסוי, בוא נגדיר X, שהדבר היחידי שאנו 'יודעים' עליו, הוא שאיננו יודעים עליו דבר. האם תאמר שאנו יודעים עליו משהו? (ואז תקלע לסתירה) או שפשוט תאמר ש 'לדעת' שאיננו יודעים עליו איננו ידיעה (פתרונו של ראסל). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |