 |
|
 |
||
|
||||
 |
אלף כל, אחלה. לגבי הנימוק האבולוציוני - כמוך אינני יודעת, ואני חשדנית בכל הנוגע לפסיכ' אבולוצ'. אם בכל זאת נמשיך בקו שלך, אולי העובדה שהזאב הוא יצור חברתי ומחפש את מנהיג הלהקה יצרה את הכלב כיצור שמחפש את האדם, ובגלל שהכלב מחפש את האדם אנו מכירים אותו טוב מכל חיה אחרת, ורק משום כך קולטים את הרגישויות שלו. אז זה לא אומר כלום לגבי הסוריקטות, למשל. (אגב, "הלוחש לכלבים" המפגר דבק בקלישאה האבולוציונית הזאת, מסביר כל דבר בהתנהגות הכלב בצורך שלו במנהיג, ו"מרפא" כל התנהגות לא רצויה של הכלב על ידי כך שהוא מראה לו מי הבוס. שרלטן מטומטם). *** הבנתי גם קודם את כוונתך לגבי חוויית הסבל אצל בעלי חיים. אני מסכימה שחוויית הסבל שונה, אבל שוללת לגמרי כל רמז למסקנה שהסבל כביכול פחות. אמת שהחיה אינה יכולה לדמיין מציאות אחרת, נטולת סבל. לכך יש שתי פנים: אלף, כשכואב לנו אנחנו מסוגלים לחשוב שהכאב יחלוף או שהוא למען מטרה טובה או שמזרק המורפיום יגיע. החיה, כמו שניסיתי לומר, אינה יודעת כלום והיא כולה גוש סבל. בגלל זה השוויתי אותה לגור אדם, שזו השוואה שדומני כולם מבינים. יש לזה פן הפוך, כשאנחנו יודעים שהכאב מבשר המשך גרוע עוד יותר, וזה נחסך מהחיה. בית, החיה אינה יכולה לברוח למחוזות לא גופניים. גם כשאנחנו כלואים בשלשלאות יש לנו קיום לא פיזי רחב, אנחנו יכולים לחשוב, ליצור, לתכנן. לחיה אין כלום מלבד גופה. זו גם ברכה וגם קללה. אגב, מי שחווה פעם כאב נורא יעיד, אני חושבת, שהחל מסף כאב כלשהו גם האדם הוא גוש סבל ותו לא. *** לשיטתי, כמו שלבך נוטה, יש זכות קיום לדברים גם בלי קשר לבני האדם, אך בהבדל ממך אין לי צורך בבסיסים פילוסופיים, מוצקים ככל שיהיו. בכלל ראית פעם בסיס פילוסופי מוצק? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סוריקטות זה מקרה מעניין. צפיתי בכמה עונות של http://en.wikipedia.org/wiki/Meerkat_Manor (שודרה בערוץ 1 כ"הסוריקטות, יצורים חסרי מנוח"). אני לפחות לא קולט אצלן הבעות פנים משתנות, ולא שום סימן אחר שאני מזהה עם רגש (מבני אדם או כלבים). אבל אני די בטוח שיש גם יש להן חיי רגש מפותחים. המבנה החברתי שלהן עושה רושם של אחד מהמורכבים ביותר בעולם החי, לפחות מחוץ לקופי-אדם, ונדמה לי שיותר משל בני משפחת הכלביים - לא רק נקבה שליטה ובן זוג שלה, ומאבקי שלטון, ואינטראקציות עם שבטים אחרים, אלא גם חלוקות תפקידים, חרמות, ענישה ארוכת-טווח, ובאופן כללי סימנים ליכולת לחשוב ולתכנן במישור החברתי. זה בעיניי העניין המכריע. וליבי לא נוטה לזכות קיום לדברים בלי קשר לבני האדם, בדיוק ההפך - אם זה הרושם שקיבלת, נא קראי שוב את סוף תגובתי הקודמת בפתיל. (אלא אם את חושבת שליבי ושכלי רבים כאן, ואם כך את חושבת אז... אני שותק.) בסיס פילוסופי מאוד מוצק לא ראיתי, אבל ראיתי מידות שונות של קושי, בין כמעט מוצק לבין רך, צמיגי, פריך, ונוזלי. זכויות לדברים דוממים בגין ערך שבני אדם מייחסים להם, עומד על בסיס פילוסופי של בערך שמיכת פוך (סינתטי, אל דאגה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני ראיתי את הסדרה הנהדרת על הסוריקטות בערוץ הראשון, בגלל זה נזכרתי בהן. אהבתי את התיאור שלך. בי נשבעת שכתבת בתגובה 556030 שאתה חושד ש.... לומשנה, תודה על התיקון, ניגש לעיקר. לא נחוץ שום בסיס פילוסופי. מתי נחוץ בסיס פילוסופי - כדי לתרץ את הדברים הרעים: מלחמה, אי שוויון, גזענות, עבדות, אכזריות. שם דרושה משנה פילוסופית סדורה ואנו מכירים כמה כאלה. את השאר מסדיר לנו הפילוסוף הטבעי - המצפון. מהו המצפון? אמפתיה, ועוד משהו שאינני יודעת להגדיר. עשה נסיון והוצא את המצפון מהתירוצים הפילוסופיים נגד רצח, והפירורים היבשים ינשרו דרך אצבעותיך. זכויות בעלי החיים סגורות ומסודרות על ידי המצפון. הבעיה היא עם שמירת הטבע. בלילה הפכתי במחשבתי את השיחה שהתפתחה כאן וראיתי שאינני יודעת לתרץ את שמירת הטבע כשלעצמו, אלא רק כחלק מזכויות בעלי החיים וכתועלת לבני האדם. אם כך, עם עלות השחר הוספתי למצפון עוד משהו - ענווה ואחריות, וניסחתי את הסיבות לכך שאני/אנחנו רוצים להגן על הטיגריס האחרון: מתוך ענווה, כי הוא נצר לשושלת בת מיליארד שנים, כי הוא לא שלנו, כי אנו רק מתארחים כאן, מתוך אחריות, כי בכוחנו לחסל אותו בשנייה, כי הוא הופקד בידינו, מתוך האהבה לטבע שכתובה בגנים שלנו, כי הוא יפה, כי הוא מושלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי לפחות לא ברור שמצפון הוא אמפתיה, וייתכן שפעם ארחיב על זה במאמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שאתה מרחיב: אמפתיה: היכולת שלנו לזהות ולהזדהות עם רגש הזולת. האמפתיה היא הבסיס למוסר שלנו ולכל התורה כולה, כמו שסיכם הלל הזקן: מה ששנוא עליך על תעשה לחברך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בדיוק מסכים להגדרה שלך, וגם לא של הלל, אלא אם התכוונת למשהו מאד כוללני ורופף. כאמור, לכשירווח אולי ארחיב אבל זה יצטרך מאמר (או סדרה שלמה :( | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש לנו אחריות גדולה לכל הכוכב, מה זה כבר פרט אחד לכאן ולכאן? הגרסה האנושית לדילמה: דיון בשאלה: התגלה שבט מנותק. כיצד יש לנהוג בו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי... פרט אחד לכאן ולכאן באמת לא משנה, החיים הם נהר של פשרות ודילמות לא פתורות, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטבע הוא נצר לשושלת בת כמה וכמה מליארדים, המשתנה ללא הרף. הטבע כולל גם את שיאי תקופות הקרח וגם זמנים שבהם לא היה קרח בקטבים, ואת כל הזמנים שבאמצע (כמו עכשיו: אינטרגלאציאל). הטבע כולל את האטמוספרה הקדומה, נטולת החמצן החופשי, וגם את האצות הכחוליות שהרסו לעצמן את האטמוספרה הנ"ל וציוו לנו את החיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה הייתי צריכה לכתוב? עזרי לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו. כזאת תגובה אני חושב שעוד לא ראיתי באייל. מוזר כמה זה יוצא דופן ומלא חן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) קצת עזרה מידידיי. אני מודה שגם אני לא הייתי מרוצה מה"נצר לשושלת בת מיליארד שנים" כי זה לא מדויק ורחוק מדי והניסוח לא טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שכל מה שאנחנו עושים כאן הוא פילוסופיה. מצפון - אם אנחנו מדברים עליו כרגש טהור, או כמחשבה היולית-אינסטינקטיבית - לבדו לא מספיק לדיון. למישהו המצפון מציק על תרנגולות, לאחר לא, וזהו, מה כבר יש לדבר? הדיון שאנחנו עושים כרוך בכל מיני היקשים לוגיים, ניסיון ליצור עקביות בין דעות שונות - וזה כבר פילוסופיה. נכון שפילוסופיה של המוסר משתמשת במצפון כנתון, שימוש כבד. לכן באמת אי אפשר "לתרץ" פילוסופית איסור על רצח אם מוציאים את המצפון מהמשחק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, אני מקבלת, למעשה אנחנו עושים כאן פילוסופיה, וכל עוד זה לא מגיע למסמן ומסומן זה בסדר מבחינתי. :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועם זאת... מה שבאמת הייתי צריכה לעשות זה להביא הנה קליפים. קליפ אחד שווה אלף התבחבשויות. (ואין הרבה קליפים כי הכל מאד סודי) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |