בתשובה לאא, 02/11/10 22:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חצאי האיים של אירופה לא שכנעו גם אותי. גם לאסיה יש חצאי איים ואיים: קוריאה, יפן, טיוואן, דרום־מזרח אסיה. אם כבר יש משהו מיוחד בגיאוגרפיה של האיזור, אולי זה הים התיכון שמאפשר מגע תכוף אבל לא אינטימי עם תרבויות זרות נוספות. למזרח־אסיה אין שום דבר כזה. אבל אני לא חושב שהים התיכון השתתף כל־כך הרבה בהתפתחות של אירופה בימי־הביניים המאוחרים ואילך. אני חושב שתמיכה לטיעון שאמריקה ניתנה לאירופים על־ידי הקרבה הגיאוגרפית היא שארבע המעצמות שכבשו לעצמן בסופו־של־דבר שטחים משמעותיים באמריקה הן גם בדיוק ארבע המדינות האירופיות שיש להן חוף ישיר על האוקיינוס האטלנטי. מעצמות ימיות ויבשתיות אחרות באירופה כמו מדינות שונות באיטליה, סקנדינביה וגרמניה, וכן האימפריה העותומנית, ואולי אפילו הולנד, לא נכנסו למשחק או לא הצליחו בו, וכולן נמצאות רחוק יותר על חופי ימים אחרים. אגב, מה אתה אומר לגבי הנסיונות המוקדמים בהרבה של לייף אריקסון הנורבגי? מעט מדי ומוקדם מדי? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הולנד דווקא נכנסה למשחק, אך לא עמדה בתחרות מול בריטניה וצרפת. נשארה לה מושבה קטנה אחת באירופה (שהם קיבלו מהבריטים, בתמורה לאמסטרדם החדשה וסביבתה, בסיום אחת המלחמות שבה נצחה אנגליה). מה בקשר לסקנדינביה (כולל דנמרק)? שבדיה היתה מעצמה יבשתית בחלק מהתקופה האמורה. דנמרק כבשה מחדש את גרינלנד באותה תקופה, אך לא מעבר לכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(מושבה קטנה באמריקה, כמובן: סורינם [ויקיפדיה]. האנגלים לא בדיוק ניצחו באותה מלחמה. לא נורא) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שאני אומר. חלק מהמדינות האירופיות הלא-אטלנטיות רצו וניסו, אבל לא הצליחו, לפעמים למרות יתרונות תוך-אירופיים שאולי היו להן. גם שבדיה ניסתה להתיישב בצפון־אמריקה וטאטאו אותה משם מהר מאוד. בכל מקרה הולנד היא די יוצא־דופן בסיפור, כי היא קטנה בהרבה ויש לה הסטוריה יוצאת דופן מבחינת יחסי־חוץ (חלק מהאמפריה הספרדית קודם, ובת־ברית פרוטסטנטית של בריטניה חלק מהזמן אחר־כך). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |