|
||||
|
||||
עברתי דירה וביקשתי להעביר אליה את הטלפון והאינטרנט. הפקידה לקחה ממני את הפרטים הרלוונטיים וביקשה את מספר הטלפון הנייד. "אין לי נייד," אמרתי לה. "אין לך נייד??? אז איך הטכנאי יוכל להתקשר אליך?" "הוא לא צריך להתקשר. נתתי לך את הכתובת. אמרת לי לחכות לו ביום א' בין 10-1. אני אחכה." "לא, אבל הוא חייב להתקשר מהדרך. רק רגע, בעצם יש לי מספר הנייד שלך." "סליחה???" "כן, יש לי כאן המספר, 02-XXXXXXX". "זה לא מספר נייד, והטלפון הזה כבר לא קיים מאז החלפתי אותו בטלפון של הוט". "אה, טוב, אבל..." וכו'. בסופו של דבר היא הסכימה שהטכנאי יבוא בזמן שנקבע בכל זאת. ביום א' בין 10-1 חיכיתי בדירתי החדשה. כלום. ב-3 התקשרתי להוט מהשכנים, ב-3.30 הגעתי לפקידה. "מה עם הטכנאים?" "הם באו אליך, את לא היית" "הייתי גם הייתי, הם לא היו". "לא היית. הם התקשרו אלייך ולא ענית." "איך בדיוק הם התקשרו? הרי אין לי טלפון עדיין ולא יהיה לפני שהם יתקינו אותו" "הם התקשרו לנייד, מס" 02-XXXXXXX" ... ... "טוב, תשמעי, או שתשלחי טכנאי היום, לכל המאוחר מחר, או שאני מתנתקת מהוט וגמרנו" אחרי ויכוח קצר הוחלט שהטכנאי יגיע למחרת בין 10-1. חיעיתי חיכיתי, בכיתי בכיתי, ומי לא בא? נכון, הטכנאי. ב-1 התקשרתי מהשכנים. ב1.20 חיש קל כבר דיברתי עם הפקיד. אותה שיחה, בוריאציות קלות. סוכפ שהוא ישלח את הטכנאי בין 4-7, חמוש בטלפון של השכנים. בסביבות 5 הגיע השכן והביא איתו את הטכנאי. "תגיד לי, למה אתם לא יכולים להגיע בלי להתקשר מהדרך?" שאלתי את זה האחרון. "ואם לא תהיי בבית?" "אבל קבעתי איתו שעות, לא? אז אני אחכה". "אבל אני לא אדע איך להגיע". "נתתי את הכתןבת לפקיד. נתתי לו גם הנחיות מדויקות איך להגיע". "את לא מבינה! אם את רוצה שאני אגיע אליך ואת נותנת את הכתובת לפקיד, זה כמו... מה אני אגיד לך... זהה כמו שאני הייתי רוצה שתבואי אליי והייתי נותן את הכתובת שלי לאחותך!" "כן, טוב, דווקא יש סיכוי מסוים שאחותי הייתה מצליחה להעביר לי את הכתובת" "אבל יש לך טלפון. 02-YYYYYYY." "זה המספר של השכנים, לא שלי" "אז את רואה איזה מזל זה שיש לך נייד?" |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |