בתשובה להיא, 02/11/10 12:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא הבנתי למה כוונתך (או למה את מרמזת, אם את מרמזת) באזכור הפרטי-משפחתי, ואיך הוא משתלב בהקשר הכללי של הדיון ביניכן. אגב, בעקבות האזכור הזה, מסקרן אותי אם יש בארץ משפחות שבהן, כדבר רגיל, הסבתא (או הדודה) מספרת לנכדתה - "אני נורא חרמנית, מצידי הייתי מוכנה להז**** כל היום, אבל במקום זה, הסבא הסנטימנטלי שלך אהב תמיד להקריא לי את פושקין ולשפוך דמעות כמים" (ואין צריך לומר ששיחות כאלה הן טאבו מוחלט במסורת הפולנית של בני המשפחה שלי). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מרמזת? זה די פשוט. שלפי אבחנתי אנשים במשפחתי מצטיינים בתכונות שאמורות, על פי קונבנציות מסויימות, להיות משוייכות לבני המין השני. ואני באמת לא רוצה להתערב במתרחש במשפחתך, אבל ממשפחתי אני מכירה תופעה שיכולה להחשב קונבנציונלית. מעגל הנשים (בהעדר הגברים) משוות חוויות מחיי הנישואין. וכך גיסות ואחיות, אימהות ובנות יורדות לפרטי פרטים של מה שמתרחש אצלהן. סיפורים טובים גם עוברים בירושה, כך יכולתי לשמוע מה שדודה רבה של אמא שלי היתה מספרת הרבה לפני שנולדתי. זה אף פעם לא נשמע כמו מה שכתבת, אבל... טאבו מוחלט? אולי לא? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |