 |
טוב, אני לא יכולה לכתוב בשם כל הסוגדים, אז הנה תשובת שרוול אישית:
הסרטים של טרנטינו בנויים תמיד בקפידה ממספר אספקטים:
בכל רגע נתון יש רפרור חזותי לסרטים יחידים וז'אנרים שלמים קודמים. מה שמיוחד בעיני הוא שההתייחסות היא גם למימד הזמן ורפלקציה עליו. לדוגמא, כאשר סרטי קונג פו מוצגים, יופיע גם האופן שבו הם בנויים קצבית. הצבתם לצד ז'אנרים אחרים באותו הסרט גורם לי לתודעה (וחוויה) מוגברת של אותו ממד שאותו "קלטתי" בעבר רק בחוויה החושית הראשונית.
למרות האינטרטקסטואליות התמונה המוקפדת מקבלת אופי ייחודי משלה, כך שניתן לזהות בה את "טביעת האצבע של המחבר".
אבל לא מדובר רק בתמונה אלא גם בדיאלוג אליו התייחסת, ומשחקי המילים שקופצים מן המדובר אל התמונה וחזרה. משפטים ומילים שחוזרים במהלך הסרט ועוברים תהליך טרנספורמציה.
חביב עלי גם השילוב שבו אלמנטים עם פוטנציאל צעקני מוגשים בצורה (אירונית?) שמעדנת אותם (לפחות לחכי). אני לא בטוחה את ה"אלימות האגבית" הייתי מכלילה בזאת, אבל קח לדוגמא את סצנת ההשפלה של באד בקיל ביל 2
ומה שמעניין הוא שלמרות שכל האלמנטים הללו מופיעים בכל הסרטים של טרנטינו, אי אפשר לאמר עליו שהוא דורך במקום. כל סרט מקבל פנים חדשות, מהווה חידוש לעומת קודמיו.
אבל זו רק דעתי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש