|
||||
|
||||
אני רוצה להוסיף למאמר שגם חילופי עי"ן ואל"ף היו נפוצים במשנה ובתלמוד, והסיבה גם כאן היא שההבדל בהגייתן נשחק. הטהרנים דאז התחלחלו מהתופעה, וכך כתוב בתלמוד הירושלמי במסכת ברכות: אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין ולא טבעונין מפני שהן עושין חיתין היתין ועיינין איינין. אנחנו יצאנו נשכרים כי קיבלנו צמדי שורשים - דומים אבל שונים: גמא-גמע, אכל-עכל, פרא-פרע, וכולי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |