בתשובה לג'וד, 31/10/10 19:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שפה - דבר מופלא. אני לא ''סופר'' את הכותבת. היא אחת מיני רבים שמרגישים צורך להחצין את הוולגריות שלהם, מתוך מחשבה שבכך הם מרשימים מי מהקוראים. לאחרונה שמעתי את מאיר שלו מעריך שכעבור שני דורות מהיום, רוב האנשים יתקשו להבין את התנ''ך. חבל. מה יש בו בדיבור החדש שנדבק ללשונות של האנשים. אני מרגיש כאילו הייתי מנהל קרב בלימה שלא לספוג את הסלנג ולשמור על העברית שידעתי. אחיין שלי בן ארבע אומר לי אתמול בארוחת הערב ש''היה טוסט תותח''. שנה עמלנו לגמול אותו מהביטוי ''בא לי''. אבל הקרב הוא אבוד. זה חוזר מהגן, מההורים, מהטלוויזיה. בכל פעם מחדש אני חורק שיניים כשאני שומע קריין או נכבד ציבור אומר ש''זו הייתה חוויה מטורפת''. אתמול כשצפיתי בטלוויזיה בתכנית הטבע שערך מוטי קירשנבאום, כבדה אזני משמוע את השפה שבה הוא השתמש, כלעומת כתבות שלו מן העבר המובאות בשפה נקייה ונעימה. הנה אנשים אשר בדורם קראו את ש''י עגנון, ומכרו את הונם בעבור נזיד עדשים. זו לא גבורה גדולה לדבר ב''עילגית''. הדרך מובילה חזרה אל הקוף. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניך שהתנ"ך היה אנכרוניסטי ולא ממש מובן כבר בתקופה שנחתם (תקופת המשנה). כמוכן שים לב שמרוב חפזונך כתבת עם כמה שגיאות מלשון הדיבור. האם תאמר לאחיינך "השפה שבפיך מופלאה"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקום לנסות לגמול את האחיין שלך מסלנג מוטב להשקיע בהעשרת השפה שלו, כי "התערובת של רש"י וסלנג היא הקוקטייל המשכר ביותר בעולם". < קישור http://www.youtube.com/watch?v=Ebh0gR8lmsg&featu... נעמי שמר בראיון> |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמה להשתמש באנגלית כשיש ביטויים זמינים בעברית, למשל בביקורת טלוויזיה, "...שהפכה כבר אייקונית...חרמנותו הטינאייג'רית...הוא בוחר שני ספסימנים...בלוקיישן כל כך קיצוני"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עתה ביקר טכנאי מקררים בביתי. "בא לך לעזור לי?" הוא שואל אותי ומגיש לי ארגז כלים לסחוב. "בשמחה" עניתי. "רק אל תגיד בא לך". אינני יודע מספיק על הפילוסופיה של השפה, ואולם נדמה לי כי המבע הלשוני נתפש בחוש אסתטי, כשם שנתפש כל מיצג אחר שהוא. דומני כי אני מבחין בין "יפה" לבין "מכוער" בין "נאות" לבין "מגונה". התסכול נובע ממקום שבו אני נאלץ לשמוע שוב ושוב ואף להשתתף בתרבות דיבור שאינני רוצה להיות שותף לה. זו אינה השפה שלי. המילים עבריות, הדקדוק עדיין בקושי עברי, אך זו אינה עברית. שגיאות בשפה הכתובה והמדוברת הן דבר לגמרי מובן. אך לא כך הוא המקרה דנן, אלא שהתפתחה כאן תרבות שהופכת במודע את השפה -לסמרטוט. צירופי מילים שגעוניים, מטופשים, ליצניים. זה מחניק. זה לא נעים. אלו מי מדמנה. בשלב מסויים לא ניתן עוד יהיה לחזור לאחור ותישאר העילגית המקרטעת בתור הבסיס התרבותי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |