בתשובה לדובי קננגיסר, 28/10/10 16:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה על התיקון. אתה צודק שהקישור לפוסט הספציפי שלך הוא לא תשובה ישירה לנאמר (הוא בעצם תטל''א מצידי). הסיבה שקישרתי אליו היא משום שאני חושב שניתוח ה''תנודות'' כחלק מניתוח תהליכי (מציאת קשרים של סיבה-תוצאה) הוא דרך סבירה יותר להבין את המציאות. בניתוח מסוג זה, הליכה ל''כיוון אחד'' (והבנת הכיוון כחלק מתהליך מסוים) איננה מחייבת איזה תהליך עתידי משמעותי בכיוון ההפוך, מתוך איזה עקרון הוליסטי של ''איזונים''. התאור של ''החברה כמערכת שתיטה לכיוון השני תוך כמה שנים לשם האיזון'' ממש לא ברורה לי ואני לא מבין מה ההצדקות לאמירה הזו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שהליכה לכיוון אחד "מחייבת" הליכה לכיוון השני לשם איזון. אני רק חושב שיש סבירות גבוהה שזה יקרה. אבל זה תלוי גם בנו. וההצדקה לתהליך הזה היא המבנה הדמוקרטי: שלטון אף פעם לא משביע את רצונם של האזרחים, ועל כן אחת לזמן מסוים הוא מוחלף. זה קורה אפילו בישראל. אני גם מאמין בקשרים של סיבה-תוצאה. לא במיסטיקה של "פשיזם". למשל, אני חושב שיש קשר בין קריסת האג'נדה של השמאל לבין עליית הימין, ובין ההקצנה של מנהיגי הערבים אזרחי ישראל וההתבטאויות שלהם לבין יחסו של הציבור היהודי אליהם. (בנוסף לתזה שלי על הזהות היהודית שפירטתי איפהשהו בתגובות כאן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שכבר הסכמנו שיש קשר בין קריסת האג'נדה של השמאל לבין עליית הימין. לא זו המחלוקת. המחלוקת היא אם התהליך הזה הוא סתם חילופי שלטון, המתרחש באופן טבעי אחת לכמה זמן, או שמדובר בתהליך עמוק יותר שעבר/עובר על החברה הישראלית. הראיה לטענה שלי שמדובר ביותר מ"סתם חילופי שלטון" היא שחלק מאותו שלטון עבר שאיבד מכוחו הפך להיות חלק בלתי נפרד משלטון הימין שהחליף אותו (מפלגת העבודה), חלק התפוגג והפך ללא רלבנטי (השמאל הציוני) והאופוזיציה לכל זה היא מפלגת קדימה. אין שום סימנים לאלטרנטיבה שלטונית, הניזונה מערכים שיכולים להוביל הליכה ל"כיוון השני", שנבנת בינתיים באופוזיציה. אין לי מושג על בסיס מה אתה טוען ש"יש סבירות גבוהה שזה יקרה". הנדנדה נשברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר שהנדנדה נשברה לפחות פעמיים בשנים האחרונות, לכיוון ההפוך. פעם אחת עם בחירת ברק לתפקיד רה"מ ופעם שנייה - בעצמה רבה - עם הקמת קדימה על בסיס ההתנתקות, שהשאירה את הליכוד עם 12-13 מנדטים. בשתי הפעמים הנבואות דיברו על שבירה של גוש הימין ואפילו חיסולו. לקח רק מערכת בחירות אחת כדי לראות את הנדנדה חוזרת לפעולה. אגב, עד כמה שאני מבין את הפרשנויות בדבר יחסי הכוחות הנוכחיים, קדימה ועוד מפלגה שבראשה יעמוד יאיר לפיד יכולים לקחת את השלטון מגוש הימין. נכון שקדימה היא לא "שמאל" קלאסי, אבל גם העבודה מעולם לא הייתה כזאת. כנראה שמאל ליברלי קלאסי לא מתאים למדינת ישראל. אני חושב שגם כדאי לראות את התהליכים החברתיים ברזולוציה גבוהה יותר. זה נכון שיש רעיונות ומהלכים אנטי-ליברליים מפחידים באוויר. אבל יש גם שינויים ליברליים מורגשים מאוד. למשל, תהליכי קבלה של הומוסקסואלים ולסביות כפי שלא היתה בעבר (אפילו בחברה הדתית!), קבלה של דרכי חיים שונות לתוך הנורמה (רווקות מאוחרת, ירידה מהארץ), השקעות ממשלתיות באוכלוסיה הערבית ועוד תהליכים שלא אופייניים לחברה שהולכת לקראת פשיזם. אני רוצה להציע שמה שמונע מאיתנו לראות את ההתפתחויות הללו הוא המוניסטיות של רעיון ה"קידמה". האידאל של הקידמה דיבר על התפתחות חברתית רציפה, בקו ישר ובכל החזיתות לעבר עולם טוב יותר (במובן ה"מערבי-ליברלי"). מסתבר שזה לא עובד כך. המאבקים לא מוכרעים לגמרי, וההתפתחות היא לא ליברלית כוללת ואחידה. אבל בגלל שאנחנו שבויים ברעיון מוניסטי של קידמה, כל נסיגה נראית לנו צלילה לתוך תהום אנטי-ליברלית, וכל מחלוקת לגיטימית נחווית כהתמוטטות החומה הליברלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רווקות מאוחרת וירידה מהארץ, שניהם מראים על השלמה עם עתיד מיאש ומאיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לא על פשיזם, שרואה את ערכו של הפרט בתרומתו לקולקטיב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או לחילופין ישראל היא המדינה המאושרת בעולם | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |