 |
אני לגמרי לא מסכים אתך. ראשית, אני לא מדבר כאן על צמיחה אל תוך זהויות נתונות; אם אני מזכיר שמות אז זה רק כארכיטיפים, כלומר ביל גייטס עשוי לייצג את היזם הפעיל והנמרץ, האמביציוזי והמצליח; האם תרזה היא ארכיטיפ של אדם המקבל אחריות על העולם שסביבו והנותן את כל מה שיש לו כדי לשפר את מצבם של אחיו בני האדם; גרגורי פרלמן הוא הסמל של המדען החוקר שבכוח מוחו מרחיב את גבולות הידע האנושי, האיש שלא מעניינים אותו תהילה, כבוד או הצלחה חמרית אלא רק השגי הרוח. השאלה החשובה שהדמויות האלה מעלות, מבחינתי, היא לא "האם היית רוצה להיות יזם מצליח" או "האם היית רוצה להיות מדען חוקר" אלא "האם היית רוצה להיות אדם שמה שמניע אותו הוא ההצלחה, הנתינה או הידיעה". השאלה עם מי מהארכיטיפים האלה אתה מעדיף להזדהות (או באיזו מדה אתה מזדהה עם כל אחד מהם או עם אחרים מהגלריה האינסופית של דמויות) אינה עומדת בסתירה למיזם בניית הזהות שאתה מתאר. להפך; בניית זהות היא במהותה בניית היכולת לענות על שאלות כאלה, ומצד שני היא עשויה להיות מוזנת על ידי הנסיון לענות עליהן.
שנית, לגבי עצם בניית הזהות שאתה מתאר - אני לגמרי לא משוכנע שכך מתנהלים הדברים בעולם האמיתי. אני סבור שאנשים מחפשים להם, ומוצאים במודע או שלא במודע, מודלים להזדהות; זה חלק מטבעם. אני רואה את הילד שלי (מלפני שלושה שבועות יש לומר: הילד הגדול) שמנסה לחקות את איך שאשתי ואני עושים אלף דברים. בתיכון אנחנו מנסים להתנהג כמו ה-cool של השכבה. בטירונות ובמסלול, אחד הזכרונות החזקים שלי הוא כיצד מגיע מפקד חדש למחלקה, ותוך יומיים-שלושה החיילים מחקים (אפילו לא במודע) את האופן שבו הוא תוקע את אגודליו בחגורה או את סגנון הדיבור היחודי שלו. כשאנחנו מגיעים כעובדים חדשים למקום העבודה אנחנו עשויים בקלות ללמוד מעובד ותיק לא רק את סודותיו הטכניים של המקצוע אלא גם את המניירות ואת התפישה העצמית המאפיינת אותו. עולם האפנה כולו מתבסס על הרצון להיות כמו אנשים אחרים. אם אתה מתאר את בניית הזהות בלי לקחת בחשבון את התפקיד המרכזי שיש להזדהות עם אנשים אחרים בתהליך, אתה מפספס מרכיב חיוני.
לגבי "חיץ בינינו לבין עצמנו ותחליף להקשבה מתמדת לעצמנו" - זה ממש משונה בעיני. זה מרמז לאיזה "עצמי" שקיים שם בפנים ומחכה שתחשוף אותו, איזה משהו מהותי ויחודי לך שלא קיים בתודעה שלך אלא רק באיזה תת-מודע. אני לא מאמין בדבר כזה; זה נשמע יותר מדי דומה למסרי וולט דיסני מתקתקים בסגנון "You must be true to your heart", וגם אם יש לנו רבדים לא מודעים שמרגישים דברים ומנסים "לומר" לנו אותם - אני לא רואה למה למסר שלהם צריכה להיות עדיפות על מה שהתודעה שלי בוחנת ומחליטה שהוא הטוב והראוי ביותר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש