 |
מאמרו זה של פרידמן מראה בבירור את השפעתו הישירה והעקיפה מעובדת יהדותו, ואינני מתכוון באמירה זו מלפסול את דעותיו אלו כי אם להעמידן במקומן הסובייקטיבי הראוי.
פרידימן מזדרז ומביא "מומחים לעניין ולבעיה הפלסטינאית" בדמות שני יהודים נוספים: סטפן כהן ודויד מקובסקי, אשר האחד מתפלפל על רצונו של עראפת בשתי מדינות פלסטינאיות, והשני מעלה חזונות נביאים א-לה מנדלה/מוגאבה. מעניין מאוד.
הפיסקה המשעשעת ביותר מגיעה לקראת סוף המאמר, בה מדבר פרידמן באופן טבעי וברור על ישראלים ויהודים-אמריקאים, שטוב יעשו אם ינקטו בכך וכך וכ'. ישראלים ויהודים-אמריקאים. שותפים משמיים.
אך גם אם נבחן את התייחסותיו השונות של פרידמן לעראפת נגלה במהרה כי נקודת מבטו עויינת משהו, וכי כל הסבריו מבקשים להסביר את היותו של עראפת 'מת מהלך' לשיטת סלאנג המוצאים להורג בארה"ב, ולשיטת הקונסטרוקטיזם הפורח בדמות פתרונות דאוס-אקס-מאכינה, אשר החביב מכולם מתייחס לשליחת הגולם מפראג לאזור המדונים בדמות כוחות נאט"ו בשטחים, וזאת במסגרת הכנת ביקורו ובואו של הגואל לציון.
א. מאן
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש