 |
4. "אכן תמיכת אגודה ושס הבטיחו לפרס 60 חכים וצריכים היו רק עוד ח"כ אחד קטן". לא מדויק. אם ש"ס אכן הייתה תומכת בהקמת ממשלתו של פרס, אז ביחד עם האגודה היו לו 66 מנדטים (39 לעבודה + 10 למפלגות מר"צ העתידית + 6 למפלגות ה"ערביות" + 5 אגודה + 6 ש"ס). כך אפילו ה"ברז" שדפקו לו ורדיגר ומזרחי, לא היה מונע מפרס לההפך לראש הממשלה. בפועל, ש"ס אמנם סיעה לפרס להפיל את הממשלה, אך היא לא הייתה מוכנה לעזור לו להקים את ממשלתו, אלא רק להצטרף לממשלה קיימת בראשותו. כך נותר פרס עם 60 ח"כים בדיוק (גוש השמאל פלוס אגודה), ולכן הוא היה זקוק לשריר.
אפרים גור אמנם "ערק" לליכוד, אך בסופו של דבר, לא עריקתו היא זאת שהכריעה את הכף. לשמיר הספיקו קולותיה של ש"ס בתוספת שני עריקי האגודה, בכדי להגיע ל61 מנדטים, ואם זכרוני אינו מטעני אז בסופו של דבר האגודה כולה הצטרפה לממשלתו שנשענה על רוב של 66 מנדטים. מבחינה מסוימת, נדמה לי לפחות, שתוצאות התרגיל הזה קיבעו בתודעת השמאל, ובתודעתו של רבין 1, את העובדה שיש לספור את קולות הדתיים והחרדים, באופן אוטומטי ביחד עם קולות מחנה הימין, מכיוון שאפילו אם ניתן לסגור דיל מסויים עם העומדים בראש המפלגות הללו, קשה להם מאוד לעמוד בפני הנטייה הטבעית של בוחריהן. לכן מראש הגדיר רבין בבחירות 92 את ה"גוש החוסם" כיעד שלו. הדתיים יצטרפו לשמאל אם בכלל, רק אם לא תהיה להם ברירה. לכן שיטת הבחירה הישירה היא מוצלחת מאוד מבחינתו של השמאל, מכיוון שנצחון של נציג מחנה השמאל היא בבחינת ה"גוש החוסם" שהשיג רבין (באופן מקרי כמעט) ב92.
1 כמובן שתודעתו של פרס היא עולם נפרד לחלוטין, והוא נשמע אומר אחרי בחירות 96, שעם הרכב הכנסת שהתקבל בבחירות הללו, הוא היה מקים קואליציה בקלות, לו רק הייתה עומדת לרשותו השיטה הישנה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש