בתשובה לנועה ו, 15/09/10 12:51
551761
האלמוני המזוהה • בתשובה לנועה ו יום ו', 24/9/2010, 0:51
נניח בצד רגע שיקולים כמו מה זה יעשה למשק ולתחום מסויים כשחברה אחת תתחיל לשלם הרבה יותר מהמתחרים. העובדים, בטח בחברת ענק, הם עובדים ככל העובדים במשק, והעשיר (וכאן אני מבקש לעבור לעשיר היפותטי) שלנו, שלכל היותר מכיר את מחלקת המנהלים שלו, אינו מרגיש זיקה חזקה לעובדים, אלא לאנושות כולה ולצדק חלוקתי בפרט. למה שהעובדים שלו יקבלו יותר, בזמן שהביצועים שלהם לא עלו על ביצועי החברה המתחרה (שלצערנו מוחזקת ע"י הציבור, או מיליונר צעיר עם שאיפות להפוך מיליארדר) ?

וכמה לדעתך הוא צריך לתת לעובדים ? מה החלק ש"מגיע" להם מתוקף עבודתם, ומה החלק ש"מגיע" לו, על ההון שהוא השקיע כדי ליצור את החברה ?

תשובה אחת לשאלה הזו, בשונה מהחלוקה האמיתית שהיא תוצאה של משחקי כוחות, מתקבלת כשבודקים את החלק היחסי של ההון‏3 והעבודה בתוצר. מסתבר מתוך נסיון לחזות את ההשפעה על הצמיחה של זרימת הון או שינוי בכוח העבודה, אפשר לייחס לכל אחד מהגורמים את חלקו בתוצר‏1. למשל (בהפשטה, ומישהו בטח יתקן אותי) אם נניח שתוספת של 10% לכוח העבודה מובילה לעליה של 5% בתוצר, אז חלקו של כוח העבודה בתוצר הוא קצת יותר מחצי (יש להתעלם מהJ).
(1.05 = J 1.1^x)

אז קיבלנו שיש לנו שיטה, שאינה תלויה במשחקי הכוחות בשוק, כדי להעריך כמה כסף צריך לשלם לכלל העובדים. אם סך השכר של העובדים נמוך מהסכום הזה, מן הצדק‏2 שעשיר שלנו לא ינצל את כוחו העודף אלא יתן לעובדים את מה שמגיע להם. אבל אם סך התחרות בשוק מכתיבה שהעובדים מקבלים את מה שמגיע להם, או אף יותר מזה, הרי עדיף לחלק את הכסף לנזקקים, שהרי מתנות יש לתת קודם לאביונים.

בפועל חלקם של העובדים בתוצר הוא כשליש‏4, ביחד עם המשאבים, כחצי. משכורות מהוות למעלה ממחצית מהתוצר‏5.

לכן עשיר שמחלק על ערש דווי‏6 ביד נדיבה כסף לעובדיו, למעשה מחלק בצורה אקראית כסף ומקדם אי שוויון. מי שזכה לעבוד בחברה בה הבעלים אובחן כחולה סרטן, קיבל בונוס שמן, בעוד עמיתו זוכה רק לברכת בוקר טוב בשעה שבעל המניות העיקרי משלים עוד סבב הכנה למרתון.

לכן נכון עושים עשירים שמשקיעים בתחומים שמניבים רווח לכלל האנושות אבל לא לעוסקים בהם.

‏2 סוג של צדק, אם כי לתת לכל אחד את מה שמגיע לו ישאיר הרבה אנשים בלי כלום.
‏3 הכללתי כאן את המשאבים בתוך ההון, לדעתי במקרים רבים אילו מונחים שקולים, שהרי משאבים יש להם ערך כספי והם מוצר סחיר. נדמה לי שאפשר גם לראות בהם את חלקו של הכלל (או המדינה) בתוצר, חלק שלא שייך לאיש שיכול לשרת את טובת הכלל.
‏6 ועשיר שמקדים ולא מחכה לערש דווי, סיכוי טוב שלא ישאר כה עשיר לאורך זמן.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות