בתשובה לימני מתוסכל, 10/09/10 22:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
די נמאס לי להתווכח עם דחלילים אבל בכל זאת: בתגובה 550780 אמר יהונתן בר שהצגת חומר ראיות סודי במעמד צד אחד היא פרקטיקה ידועה ומוכרת. בתגובה 550784 אמרת אתה כי אין שחר לדברים "עובדתית". העליון מסכים על בר שאכן מדובר בפרקטיקה מוכרת, אלא שבמקרה מסוים זה היה פגם בנוהל: בית המשפט לא "העמיד את עמיר על בקשת המדינה" - "שכחו" לספר לו. יתרה מכך - לא בקשו את רשותו. הציטוט שהבאתי מראה שבר צדק ולעומתו אתה מדבר שטויות - "עובדתית". לא אני ולא בר לא אמרנו שבהתנהלותו של בית המשפט לא היה כל פגם - אלע"ד, וגם לא ממש מעניין. אני יכול לנחש שבמקרה של נאשמים ואסירים בטחוניים ערבים לא עולה על דעתו של איש לבקש מהם רשות להציג חומר חסוי במעמד צד אחד, ואני אפילו מעז לנחש שבמקרים רבים "שוכחים" לספר להם. כל זה אינו מהותי לנושא: אתה צצת כאן וזעקת מרה על עצם הצגת חומר ראיות חסוי בפני השופט, ועל כך שלעמיר ולשלוחיו לא ניתנה הזדמנות לעיין בחומר, וטענת "עובדתית" שהתנהלות כזו היא חריגה ויוצאת דופן. כשמתברר שבעצם זו הנורמה, אלא שבמקרה מסוים זה היה פגם בנוהל, אתה מאשים אותי ב"ציטוט חלקי ומטעה". לא מיניה ולא מקצתה: ברור שהציטוט הוא חלקי - ציטוט לא חלקי משמעו להביא את המסמך כולו. הציטוט אינו מטעה: הציטוט מראה בדיוק את מה שבר ואנוכי אמרנו, ואת שאתה הכחשת בתוקף - הצגת חומר חסוי במעמד צד אחד זו נורמה מקובלת ("עובדתית"). _אם_ טענתך היא שהעובדה שלא ביקשו מעמיר רשות, ואפילו לא אמרו לו מראה על "איפה ואיפה" אז אני אכן מצטער שלא שמעתי לעצת עצמי במקרה שלך - במקרה זה ברור שיש לנקוט לפי פסוק ד' ולא לפי פסוק ה'. על טעות זו אני מתנצל. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |