 |
מעניין שאפילו נורית גרץ, שחיה עם קינן 45 שנה, לא מצביעה בדיוק על חץ ישר כלשהו, המוביל מ-א' ל-ב', אפילו היא לא יכולה לומר בבטחון מלא, אם כי היא יכולה להסביר - וגם מסבירה - את הרקע. אבל אתה, לעומת החוקרת והרעיה גרץ - יודע בדיוק, מה יש לדבר. קינן היה בתקופות שונות בחייו ולעיתים באופן חופף, חבר לח"י, כנעני, שמאלני, מתנגד נמרץ לכפייה דתית, ויותר מכל - הוא היה עמוס קינן, אקזמפלר יחיד במינו, שקשה, או אי אפשר, להכניס אותו לתוך קופסת שימורים בגודל ממוצע, לחתום "כשר", ולצרף טבלה סטנדרטית של מרכיבים תזונתיים. את הפצצה זרקו קינן ושאלתיאל בן יאיר על דלת בית השר פנקס לאחר שזה האחרון הצליח להביא להצבעה שהשביתה את התחבורה בשבתות, כחלק ממדיניות הקיצוב - אז למה דווקא את זה עשה קינן, לדעתך, תחת כובע ה"כנעני"? הכנעניות עסקה יותר בהיסטוריה, בשימור הלשון, באמנות... מה עניין פצצות לכאן?
הנה דן לחמן, משהו על גרץ ומשהו על הימים ההם בכלל. מן הציטוט הקצר המתחיל - "אנחנו אשמים שהמדינה נולדה..." וגו', זה נשמע כאילו דווקא מה שלימים ייקרא "שמאלנות" - זה היה הדבר הכי מטריד ברגשותיו של קינן והכי בולט באורח המחשבה שלו:
"נורית גרץ איננה בטוחה כלל שזה לא היה הוא שהניח את הפצצה. היא אמורה לדעת, לא בגלל שהתוודה על הכרית בלילה. היא מכירה אותו מקרוב ולעומק. והיא יודעת מתוך היומנים שלו על הלכי הרוח שלו הכל תקופה.. 'אנחנו אשמים שהמדינה נולדה, ואנחנו צריכים לדאוג לה. אלמלא אנחנו עוד היה כאן פלסטינה לא מדינת ישראל..... אני לא מתפטר, אני מגויס' כך הרגיש באותם ימים.
היו עוד התארגנויות באותם ימים. תלמידי ישיבות רצו לפוצץ את משרד החינוך, נגד חוק חינוך ממלכתי. דוב שילנסקי נתפס עם חומרי נפץ בניסיון לטרפד את המשא ומתן על השילומים. היה חשש שמפ"ם עמדת לתפוס את השלטון. תחושות שונות ומשונות רחשו בשנים הללו ואנשים רבים היו מוכנים לעשות מעשה.
כולם הרגישו שקודם לכן כשנלחמו לא היה חוק, והם הלכו למלחמה כי צריך, עכשיו יש חוק אבל עדיין צריך להלחם.
האם היא מצדיקה אותו? לא. היא מתארת את להבות האש שאיכלו אותו בתוכו. שיגעון לדבר אחד. הוא לא המהפכן או האנרכיסט הראשון. וכן, זה היה הוא ששם את הפצצה, עכשיו היא כבר יודעת ממש."
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש