 |
|
 |
||
|
||||
 |
שאלת מפתח בשילוב היסטוריה בלימודי מתמטיקה היא הבחינה. ביסודי ובחטה"ב המערכת מכוונת קשות לבחינות הבינלאומיות, ובתיכון מכוונת עוד יותר קשות לבגרות. תשאיר את לימוד ההיסטוריה כהעשרה שלא מופיעה בבחינות, הרוחות והמים יכרסמו בו. תשנה את המערכת כך שלא תהיה כל כך מכוונת בחינות, אני בהחלט אתך, אבל זו כבר מהפכה גדולה וקשה (ומועילה) בהרבה. תרצה כן לבחון על זה, אילו שאלות תשאל (וכמה שאלות אפשריות תהיינה)? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתי בוחן על החלק הזה בכלל. הרעיון הוא לא להפוך את שעורי המתמטיקה לשיעורי היסטוריה אלא להוסיף להם קצת אנקדוטות והקשרים היסטוריים כדי שהחלק החשוב ייראה קצת פחות מנותק מהחוויה האנושית וממה שרלוונטי לחיי התלמיד. לא עולה על דעתי שבחינה במתמטיקה תכלול שאלה בנוסח ''האם עונשו של היפאסוס היה מוצדק'', אבל בהחלט הייתי מספר את סיפור הפיתגוריים ומעלה את עניין ''המידה המשותפת'' (באותה הזדמנות הייתי מזכיר גם את הקשר להמכנה המשותף שהתלמידים מכירים מבי''ס יסודי בתור איזה טריק או חוק שרירותי). לא הייתי שואל על ''אורות וצללים בחיי גאוס'' אבל הייתי מספר את האנקדוטה עליו ומשתמש בה כדי להוליך את התלמידים למצוא ''בעצמם'' את הנוסחה של סכום סדרה חשבונית וכד'. החלק ההיסטורי אמור רק להיות התבלין שמוסיף קצת טעם למנה העיקרית כך שפחות תלמידים יגידו ''אני לא מסוגל לעכל את זה''. הבחינות תישארנה כפי שהן היום, התקווה היא שרק הציונים ישתנו לטובה. המתמטיקה היא יצירה אנושית (אני מקוה שהאפלטוניסטים יסלחו לי כאן), וללמד אותה ככזאת נראה לי הרבה יותר מגניב מאשר להתייחס רק לתוצר הסופי (בשלבים האלה. באוניברסיטה זה כבר סיפור אחר). אבל הדבר הכי חשוב, כמובן, הוא להוציא את הערך המשולש מחוץ לחוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור, אתה מציע ללמד מתמטיקה בצורה מעניינת. אני בעד. השאלה היא אם גם המורים בעד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, זו המלצה שלך למורים (ואני מסכים איתה) יותר מאשר "למערכת" (כפי שחשבתי קודם שהתכוונת), שאני לא חושב שמפריעה למורים כבר היום לספר גם סיפורים כאלה1. מקורותי מספרים שבכתב העת שמופץ למורים למתמטיקה מטעם משרד החינוך מופיעים בקביעות סיפורי היסטוריה. בכל זאת מהבחינה המערכתית, אפשר גם להמליץ על שילובם בספרי לימוד. 1 כלומר, כן מפריעה - ע"ע לחצי הבחינות - אבל רק באותה מידה שהיא מפריעה לכל לימוד מועיל ומומלץ אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיון כאן מושך לכיוון של: יש למתמטיקה גם צד מעניין - אז למה לא לשלב אותו. (באופן אישי אני חושב שלא רק הצד ההיסטורי מעניין) אולי מה שאני כותב יותר רלוונטי ללימודים באוניברסיטה, ופחות לכיתה ד', אבל הצד "ההסטורי" משמש תפקיד חשוב מאין כמוהו בניית התורות המתמטיות השונות. מאחר ומדובר במדע שלא מקבל אינפורמציה משום מכשיר או תצפית, האינדיקטורים לתיעדוף הנושאים, וכיווני החשיבה מגיעים מהחוקרים עצמם וראייה היסטורית היא קריטית להמשך התפתחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, לא ממש. אפשר להבין מתמטיקה מודרנית מצויין ולהינות ממנה גם בלי להיות בקיא באופן שבו הגיעו אליה. הידע ההיסטורי בעיקר תורם ערך מוסף (הוא מעניין בזכות עצמו, כמובן). אתה לא באמת צריך לדעת איך נראו הפיגומים כדי לטפס בגורד שחקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שבכדי לטפס לא צריך להכיר את הפיגומים. אבל בכדי לבנות קומות חדשות - זה מאוד עוזר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל קומות חדשות צריך פיגומים חדשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מדבר על הסטוריה במובן ה"פעם היה ילד שקראו לו גאוס", אלא נתינת הקשר. אני מסכים שהרקע להתפתחות האלגברה הלינארית או תורת החבורות היסודית לא תורם במיוחד לסטודנט שנה א'. במקרה זה המשמעות של אנקדוטות היסטוריות הן אכן פולקלור. כוונתי לתחומים שנבנים היום שמחפשים כיווני מחקר. דווקא התורה הארגוית הוא תחום שצמח בעקבות שאלות פיזיקליות, שגם התוו כיוון מסויים למחקר. עוד מעניין שחלקים בתורה זו ובוודאי שבעבודה של אילון גם שאלות מתורת המספרים שלכאורה לא קשורות (או לא היו קשורות לתחום לפני 50 שנה) משפיעות על שאלות המחקר. כך שאפילו לא ברור תמיד א-פריורית מה קשור ומה לא קשור (ואז הוא רק עוד אחד מסיפורי העמים המתמטיים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן, אבל חשבתי שאתה מדבר על הכרת ההיסטוריה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |